הגישה הטרנספרסונלית (על אישית) לשינוי עצמי ולריפוי

פרנסיס ווגהאן Frances Vaughan

ד"ר פרנסס ווהן היא פסיכולוגית קלינית, סופרת ומחנכת
המאמר פורסם בעברית במקור בגיליון מס' 39 של כתב העת לתאוסופיה "אור"

למרות שכל אחד מתנסה בבדידות הרי כל אחד קיים בתוך רשת סבוכה של יחסי תלות הדדיים עם הסביבה, עם אנשים אחרים, חברה ומארג המציאות. האופן שבו היחיד תופש את עצמו ביחס למכלול זהו חלק בלתי נפרד של הפיכתו לשלם. ההתפתחות של שלמות פנימית דרך יצירת הרמוניה בין הצדדים הפיזיים, הרגשיים והרוחניים היא חיונית לבריאותו של האדם השלם. אולם אין אפשרות לצפות בתהליך הזה מחוץ להקשרו. אי לכך, המטפל בשיטה הטרנספרסונלית
[על – אישית] מנסה לשמר במוחו לא רק את ההיסטוריה האישית של המטופל, אלא גם את יחסיו לעולם ולערכים רוחניים.
הריפוי הנפשי הטרנספרסונלי אינו מייחס עליונות לשביל רוחני מסוים, אולם הוא מדגיש את החשיבות של בחינת אמונות וחקירת הנחות. במקום שאמונות מגבילות ומצרות את המודעות, הנכונות לחקור אותן יכולה להיות בעלת השפעה משחררת. התכוונות רוחנית אשר נבחרה באופן מודע יכולה להעמיק את הידיעה העצמית ואת תחושת השלמות הפנימית.
במשך הטיפול, כל אחת מהאמונות וכולן יחד, כולל ערכים ועמדות, עשויים להיחקר, להיבדק ולעמוד מול הספק. הנכונות לבדוק הנחות על עצמי ועל העולם נראית כהכרחית לטרנספורמציה אמיתית. בשונה משינוי אשר יכול לקרות מבלי שישפיע באופן משמעותי על התודעה, טרנספורמציה כוללת כניסה לרמה חדשה של מודעות עצמית, שממנה דרגות קודמות נתפשות כמוגבלות ומצומצמות יותר.

תהליכים טרנספורמטיביים
התהליך של טרנספורמציה הוא בעיקרו זהה בכל הרמות. הוא מתקדם דרך זיהוי או אבחנה של רגשות ומחשבות, דרך אי הזדהות והתעלות מעל תפישות עצמיות קודמות – לרמה חדשה של אינטגרציה ברמה התארגנות גבוהה ומורכבת יותר.
בכל דרגה של התפתחות אישית, מתחיל התהליך של התפתחות המודעות ליכולת האישית לריפוי עצמי, בהבחנה, או בזיהוי של מה שקורה בו זמנית במציאות הפנימית והחיצונית של התנסותנו. כאשר האדם מסוגל להבדיל במדויק בין תחושות, רגשות, חשקים, מחשבות, מאוויים, כוונות, אמונות, ערכים ועמדות, הוא יכול להרגיש מסוגל יותר לעשות בחירות שתהיינה יותר מספקות. כאשר האדם אינו יודע מה הוא רוצה יש סבירות שהוא פחות ישיג זאת. יותר מכך, קונפליקטים פנימיים חייבים להיות מזוהים לפני שאפשר לפתרם. חלק זה של התהליך יכול לפעמים לשחרר די מהר מסימפטומים מדאיגים. זיהוי והודאה בתחושות אשמה וטינה למשל, יכולים לגרום להרגשה מיידית של הקלה ולפתוח אפיקים לתקשורת טובה יותר ביחסים.
התהליך של ההבחנה מתחיל לרוב עם הלמידה של תקשורת אמיתית בהתנסות היחיד. כאשר נותנים שם ומגדירים את ההתנסות, היא הופכת לנשלטת יותר ופחות מבלבלת. כאשר האדם מפסיק להזדהות ומתעלה מעבר להזדהויות של הרמה המוקדמת הוא עשוי עדיין לחוות כעס למשל, אולם אין משמעות הדבר שהוא אינו מסוגל להביאו לביטוי נכון. המשימה ברמה הזו היא ללמוד לקבל, במקום להדחיק או להתכחש לאספקטים של עצמו שאינו אוהב. אי הזדהות בריאה אינה התנתקות, אלא פיתוח היכולת להיות בשליטה עצמית, לקחת אחריות על תגובות לאירועים חיצוניים ופנימיים. ברמה הזו היחיד אינו מרגיש עצמו יותר כקורבן של דחפים בלתי ניתנים לשליטה או של אנשים אחרים. הוא מסוגל יותר לנקוט עמדה כיריב, לקחת מחויבות ולבחור במודע ערכים מתאימים.
לבסוף, השלב השלישי דורש אינטגרציה של כל ההיבטים של האדם, קבלת החוזק והמגבלות של המציאות הקיומית שלו. כאשר תהליך האיחוד מושלם, היחיד אינו מפסיק לגדול ולהשתנות. אולם, אפשר לצפות למודעות יותר מאוזנת לעצמו ולאחרים לפנים ולחוץ ולמערך של רגשות, מחשבות ופעולות שתורמות להרמוניה, במקום לקונפליקט. אפשר לראות את האינטגרציה כתהליך של פיתוח יושר פנימי או התאמה בין מה שהיחיד מאמין, מרגיש, אומר ועושה. כאשר העימותים הפנימיים נפתרים, נוצרת הרמוניה בין ההתנסות הפנימית והביטוי החיצוני והיא תורמת ליצירת תחושה של שלמות וכוח אישי. האדם מסוגל אז יותר ויותר לקחת אחריות להתנסויותיו, להתנהגותו ולאושרו.
תהליך הטרנספורמציה משתקף בהשתנות התפישה העצמית. המצב של ראיית עצמו כקורבן אינו יכול להתקיים יותר. האומץ להיות יריב יכול להיות מלהיב, אבל זו אינה המטרה. עדיין ההתנהגות יותר מגיבה מאשר יצירתית. מעבר לכך, ישנה האפשרות להפוך להיות שותף יצירתי בהתנסויות החיים. כאשר האדם מרגיש כקורבן, הוא לכוד במעגל קסמים של האשמה: האשמת הנסיבות, אנשים אחרים או עצמו על כל מה שאינו משביע רצון. כאשר האדם יותר מודע לדרכים החלופיות של תגובה למצבים ונסיבות ומסוגל לנקוט עמדה כיריב, הוא יכול לומר "לא" כאשר זה מתאים ולהאמין בעצמו יותר. עמדת היריב, על כל פנים, היא עדיין עמדה ריאקטיבית, ובעיקרה הינה תגובה להתנגדות. רק כאשר האדם לקח לעצמו את החופש השלם לבחור, רק אז הוא הופך יצירתי באמת ומחובר למקור הפנימי של ריפוי הנפש.
בריאות מלאה, בשלמותה, מחייבת מודעות למציאות הפנימית והחיצונית, והבנת יחסי הגומלין שלהן. כאשר ההתנסויות הפנימיות והחיצוניות מופרדות למטרת הבנה כיצד אחת משפיעה על השניה אפשר לצפות איך התכוונות ורצייה משפיעות על שתיהן. העולם הפנימי של הנפש והעולם החיצוני של ההתנהגות האנושית משקפים אחד את השני, ובפסיכותרפיה טרנס פרסונלית אפשר לגלות איך הפנימי יכול להיות הסיבה של החיצוני, במקום להיפך.

ריפוי ושלמות
למרות שכל אחד מותנה על ידי הסביבה שלתוכה נולד, בזמן ובמקום מסוים, כאשר האדם הופך יותר מודע הוא יותר ויותר יכול ליצור את התנאים אשר מגבירים את בריאותו הפסיכולוגית. החופש ליצור אקלים רגשי בריא לעצמנו ולאחרים אפשרי כאשר אנו לומדים איך רגשות, מחשבות ועמדות יוצרים אקלים זה. יצירת סביבה בריאה היא אחריות משותפת. יחסים טיפוליים אשר מספקים סביבה תומכת בשביל לחקור לעומק את ההתנסות הפנימית יכולים לעזור לנו לקחת יותר אחריות, לא רק על התנהגותנו, אלא גם על מחשבותינו ורגשותינו.
משאבים פנימיים לריפוי ניתנים להגעה בקלות בהקשר של היחסים הטיפוליים אשר תומכים גם במודעות העצמית וגם בהחלטה העצמית. למרות שהמטפל עשוי להיות ישיר ומתעמת מדי פעם, המטופל חייב לקחת את האחריות בסופו של דבר לתהליך הטרנספורמציה מעבר לגבולות חדר הייעוץ. למשל, לא משנה עד כמה תגדל עוצמת הריפוי כתוצאה משחרור רגשות מודחקים בשעת הטיפול, או עד כמה מעמיקה תהיה התובנה לדפוסים פסיכו דינמיים – התוצאה המוצלחת של הטיפול תהיה תלויה בשינוי הממשי שהמטופל יעשה בחייו, כתוצאה מהעבודה הטיפולית.
לפעמים, השינויים העמוקים ביותר לא ייראו לצופה מבחוץ, מלבד, אולי, שינוי עדין של מצב רוח או
עמדה. למשל, מעברים משמעותיים בתפישה או שינוי בעמדות, משחררים את האדם והאחרים מהעול של אשמה והאשמה, ויכולים להיות מורגשים באופן סובייקטיבי כמשמעותיים, מבלי שזה יחייב שינוי בצורה או במבנה חיי האדם. אותם החיים שנראה שאין שווה לחיותם מפרספקטיבה אחת יכולים להיתפש כמתנה גדולה או ברכה מזווית ראייה אחרת. לפעמים שתי העמדות קיימות באופן סימולטני באותו אדם. ההחלטה להתחיל בטיפול למטרה של ריפוי יכולה בעצמה להיות צעד משמעותי לכיוון של בריאות ושלווה פנימית.

השתחררות מפחדים
פחד הוא מכשול גדול לתהליך הטרנספורמציה. הרבה אנשים הנזקקים לפסיכותרפיה, הינם חרדים ופוחדים. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פחדים היא לדבר ולדון בם ולבקש עזרה. כל מי שפוחד מחקירת עולמו הפנימי כבר עשה את הצעד הראשון והחשוב ביותר בשינוי הפחד על ידי זה שנכנס למערכת יחסים טיפולית.
ככל שיוקדם בזיהוי הפחדים, ביטוים, דיון בהם וחקירתם – כך הם גם ייעלמו במהירות. כששני אנשים נפגשים למטרת רפוי, ממקדים את תשומת הלב שלהם לכל מה שאחד מרגיש כמפחיד, הפחד עשוי להעלם, בתנאי שהמטפל אינו נדבק בפחד. בריפוי, הכוונת יתר עשויה להביע בעקיפין את הפחד הבלתי מוצהר של המטפל, כמו "אם אתה לא עושה כפי שאני אומר לך, אני חושש שלא תשתפר". לעומת זאת, הכוונה מועטה מדי עשויה להביע שוויון נפש ואי-מעורבות.
המטפל אשר יום יום עוזר לאנשים לעמוד מול פחדיהם וחרדותיהם חייב להכיר ולהביא למודעותו את פחדיו שלו על מנת לשמר עמדה של חמלה בלתי כובלת. אין הכוונה לחלק עניינים אישיים עם המטופל, שיתכן וכבר חש המום, אולם הכוונה להכיר בם, ולבקש עזרה כפי שמתאים לתרפיה אישית, התייעצות או פיקוח.
לאחר שהפחדים זוהו, שוחחו עליהם, בוטאו והובנו, המכשולים לטרנספורמציה של התודעה שהפחד חסם, מתמוססים. המשימה הטיפולית בחלקה היא להכניס את אור התודעה לתוך חשכת הפחד, ולהוציא את צללי הדימויים של הפחד מהבלתי מודע – לאור, וכך להפכם מאויבים לבני ברית פוטנציאליים.
כאב, כמו פחד בכל רמה של טווח התודעה, יכול למקד את תשומת הלב למשהו שהתקלקל ונדרש לתקנו. ההתעלמות ממנו היא סיכון לאדם. הוא יכול לשמש כמו צלצול להערה עצמית, מזכיר משהו שדילגו עליו ומצביע על אי איזון מסוים בחיים. אם האדם בוחר ללמוד ממנו במקום לברוח ממנו או להסתירו, להדחיקו, הוא יצביע על הדרך לריפוי, כאשר קודם הוא היה נשכח ומוסט מהמודעות. כאב יכול בצורה זו להשתנות ממשהו מאיים ומפחיד לבן ברית שנותן משוב על המצב הפיזי, הרגשי או המנטלי.
כאשר כאב קיומי מקבל את הצורה של רגשי אשם, דיכאון או חרדה, האדם תמיד יכול לעבוד עמו במקום נגדו. כשהוא לומד לעמוד מולו ולתקשר אותו, הוא יכול לגלות חופש במקום מלכוד, קשר אנושי במקום נפרדות, אחריות במקום תלות, בחירה במקום כפייה והכרת תודה במקום עצב.
אין נוסחת פלא לטרנספורמציה, אבל יש חכמה מצטברת של ניסיון שבא מהתבוננות והשתתפות בתהליך. תקופות של דיכאון עשויות להיות מבשרות הטרנספורמציה. אי שביעות רצון מתגברת מרמה מסוימת של מודעות יכולה להיות אינדיקציה בריאה של גדילה שמתרחשת. כפי שאנו באופן טבעי נגמלים ונוטשים את תאוות הילדות, כך גם לאחר מכן אנו נגמלים מהתשוקות ומהסיפוקים של גיל הנעורים ומרכזיות האגו. מעבר לרמת תודעה חדשה יכול לבוא בעקבות תקופה של אי שביעות רצון שבה האדם מרגיש אדישות וחוסר עניין במה שבעבר גרם לו הנאה ושמחה. במידה שיחסי הטיפול יכולים לספק אהבה ללא תנאי ומרחב בטוח לעבודה פנימית, הם יכולים לספק הקשר חיובי להתעלות עצמית. המטפל הטרנס פרסונלי יכול להיתפש גם כמרפא (הילר). הוא אינו עושה את הריפוי אלא עוזר לאחרים בהיפתחות, למקורות הריפוי שבנפש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>