המבוך – התנסות לחיים

כרמלה בולגר

בכל פעם שאני מגיעה למבוי סתום אני נזכרת בדברי אבא "אל תדאגי ילדתי. את עוד תגדלי ותוכלי לראות גם מעבר לשיחים האלה. כרגע את אמנם במבוך והשיחים מסתירים מפניך את הדרך. בואי טפסי על כתפי ותוכלי לגלות את הדרך החוצה."

אלה היו רגעי קסם עם אבא לצאת לגינה הקרובה, לשחק ולהשתעשע במתקנים השונים.בכל פעם אבא דרבן אותי להיכנס למבוך השיחים. אבא השתדל להלהיב אותי. הוא דיבר על הרפתקה, הסקרנות לחקור ולגלות, ללכת בהתלהבות אל הלא נודע. ואני הילדה הקטנה הרמתי את עיני וכל מה שראיתי פיסת שמיים כחולים ושיחים ענקיים, אשר מסתירים מפני את הדרך החוצה… נכון, כשנכנסתי למבוך עשיתי זאת בבטחה ובשמחה, רק שאחרי זמן הדרך נגמרה ועמדתי נבוכה – להמשיך ימינה או שמאלה…. הרי איני רואה לאן ממשיכה כל אחת מהדרכים, אז מה ואיך אבחר. תחושת אי הידיעה כה קשה ומכבידה. אבא הציע שלא משנה העיקר שאבחר ואמשיך. המשכתי ללכת ימינה והנה אני עומדת שוב מול החלטה מה אבחר – ימינה, שמאלה או ישר, וכך שוב ושוב…. כל כך מתיש ומייגע. אבדתי את סבלנותי. הרגשתי לבד, מאין יבוא עזרי? הופיעו תחושות מאד לא נעימות של מצוקה,פחד, תסכול, אין אונים. בייאושי התחלתי לבכות.

קולו של אבא הגיע אלי מרגיע ואוהב. "זה בסדר. כל שאת צריכה זה סולם שיאפשר לך לראות ולצפות מלמעלה. מתצפית יותר גבוהה תתגלה בפניך התמונה השלמה. תוכלי לראות לאן כל דרך מוליכה ותדעי לבחור את הפניה הנכונה. כרגע אני אוכל להיות הסולם עבורך. בואי טפסי על כתפי."

כמה טוב שיש לי אבא ועוד אבא כזה חכם ואוהב. עמדתי על כתפיו הרחבות ונהניתי לראות מתחתי עולם גדול ורחב. אני הייתי מעל ראשי השיחים ואז המבוך כבר לא נראה כמבוי סתום ומאיים. המשכנו ביחד, כשאבא נושא אותי על כתפיו והתקדמנו בשמחה ובהתלהבות לעבר פתח היציאה מהמבוך. רגע היציאה מהמבוך הוא רגע בלתי נשכח.תחושת ההצלחה והשחרור נחרטה בכל ישותי. אבא הציע שאחגוג ואשמור את התחושה הזאת המתוקה כדבש בכל תא בגופי. הוא הסביר בקולו המלטף שחוויה כזאת תוכל לשמש אותי בעתיד בעומדי בפני אתגרים, מול הבלתי נודע, והדגיש שכל זאת על מנת שאדע ואזכור שאפשר!

אכן, נסיבות החיים מזמנות לנו הרבה הזדמנויות וכך קרה שפעמים רבות במהלך חיי עמדתי במבוך ולרגע הייתי באותה תחושת חוסר אונים… למזלי חווית הילדות שנחרטה היטב בזיכרון, היתה חוזרת ועולה בכל ישותי. הבנתי שהעלייה בסולם, שאבא דיבר עליה,היא היכולת להעלות את נקודת התצפית, להיות נוכחת בנסיבות ולשלוח את המודעות שלי מעלה, להשקיף מגבוה רחוק ככל האפשר, לגלות את הדרך הנכונה הלאה.

אבא, תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>