הנסיך הקטן בראי התיאוסופיה

ארינה טג'ר

"עלינו להיות צנועים מספיק כדי להבין ולקבל שיש משהו שנקרא מסתורין"- פאולו קואלו.

הציטוטים הללו הגיעו אלי בזמן שקראתי שוב, בפעם המי יודע כמה, את "הנסיך הקטן", ספרו האלמותי של אנטואן דה סנט אקזופרי. הרגשתי שהם מתחברים אל התובנות החדשות שנולדו לי בקריאה הזאת, קריאה חדשה בעיניים תיאוסופיות.

לפני ארבעים שנה, שכבתי בבית החולים לאחר תאונת דרכים. שכבתי במיטה ליד הדלת, והחלון היה רחוק. כפגועת ראש אסור היה לי לרדת מהמיטה, וחלמתי על הרגע שאוכל להגיע אל החלון. לא יכולתי להרבות בקריאה כי כאב לי הראש, אבל בקשתי שיביאו לי את ה"נסיך הקטן" כנחמה. שמא תתמהו- הנסיך הקטן, ספר ילדים, סיפור עם סוף עצוב – נחמה? כן. העצב שבו כל כך פיוטי, הכתוב כה עמוק ורגיש, והמסר המרכזי שלו הוא אהבה, אז כן. נחמה.

השנים חלפו, הבראתי לגמרי מאז אותה תאונה, למדתי לקחים אחרים, חייתי חיים מלאים – משפחה, לימודים, עבודה, ידעתי שמחות וצער, ככל האנשים, ומפעם לפעם קראתי שוב בספר הקטן המופלא הזה. הפעם חזרתי אליו בעקבות נכדי בן החמש, שנשבה בקסמו ואף התחפש לנסיך הקטן בפורים האחרון.

כמטפלים אלטרנטיביים, אנו רוצים תמיד להזרים אור אל המטופל, ואולי לא תמיד זה מתאים. לפעמים, מי שנמצא במקום חשוך צריך לקבל את האור במשורה, כדי שלא "יסתנוור". צריך ללכת איתו צעד צעדמתוכו.

ובהקשר הזה יש בספר התייחסות מקסימה – "יפה שקיעת השמש, ללב עצוב", כי "כשעצובים כל כך, אוהבים את השקיעות" מציין הנסיך הקטן, שקיעות – ולא זריחות, כפי שאולי היינו מצפים. הנה, הספר עצמו נותן תשובה לאופי הנחמה הגנוזה בו – נחמה של שקיעת השמש על האור הרך, הדמדומים, קיצו של היום, רגע לפני שהחושך יורד, אבל הסוף יכול להיות התחלה למשהו חדש

הנסיך הקטן מייעד עצמו לכאורה לקהל של ילדים, זוהי המעטפת שלו, אך תוכו הוא ספר שירה ופילוסופיה שכל אחד יכול לקרוא בו, בהתאם לגילו, הבנתו וניסיון חייו. "רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין", כך מלמד השועל את הנסיך הקטן, וכך גם הספר הזה מתקלף כמו בצל – ויופיו הסמוי מן העין נגלה לאיטו.

והרי גם אנו, בלימודי התיאוסופיה, מחפשים את הסמוי מן העין, את התוך הפנימי של הדברים – של עצמנו ושל העולם

הספר מקדש את התמימות והחן של הילדות, את הראייה הראשונית, הלא מקולקלת, חסרת הפניות של הילד, זה שיכול לראות בציור שנראה ככובע, את נחש הבּוֹאַ שטרף פיל שלם, וכמו הנסיך הקטן שרואה בתיבה הסגורה את הכבשה הנמה בתוכה. זוהי הראייה של תוך תוכם של הדברים, לא מה שנגלה מבחוץ, אלא מה שהנשמה רואה ומבינה, כפי שהתיאוסופיה מלמדת אותנו: להתגבר על עיני הבשר שלנו, על הראייה מתוך המיינד(המחשב) הרציונלי, כדי לראות את מה שעיני הרוח מחפשות, את המסתורין

מה שאנו המבוגרים צריכים לחזור וללמוד, כי שכחנו, והיינו עסוקים במשחקי אגו ובלימוד דברים המעסיקים את המוח, תוך שאנו מזניחים את האינטואיציה ואת ההבנה הפנימית העמוקה יותר, שמקורה בנשמה, קיים אצל הילד – עדיין טרי וטהור

ההקדשה של הספר כבר מלמדת על אופיו- הספר מוקדש לליאון ורת' חברו הטוב של הסופר, יהודי, שיושב בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה, "והוא רעב ללחם וקר לו. הוא זקוק מאד שינחמו אותו" – והסופר מוסיף תוך קריצה – "אני מוכן להקדיש את הספר לילד שהמבוגר הזה היה פעם"…

בלב המאפליה של מלחמת העולם השנייה, עם כל הרוע הבלתי נתפס, המוות וההרג, נזרע הספר הקטן הזה, כמו נבט של פרח יפהפה (השושנה) שקוציו אינם מזיקים, ובתערובת של תום ילדות ופיכחון של מבוגר – שר שיר הלל לאהבה.

הנסיך הקטן מופיע יש מאין בלב המדבר, כשהמחבר עסוק בתיקון מטוסו והוא בודד ובסכנת חיים, ולאט לאט מסתבר שהוא הגיע מכוכב אחר, כוכב קטן מאד ורחוק מאד, שהסכנה היחידה הנשקפת לו היא מעצי באובב (אם יגדלו)."ילדים, היזהרו מעצי הבאובב", כותב סנט אקזופרי, ואי אפשר שלא לראות זאת כמטפורה לכל הרוע הקיים בעולם, שאם לא נזהרים ועוקרים אותו מן השורש בראשיתו, הריהו גדל ומתפתח ומאיים לכבוש את העולם כולו ולהרסו, ומהרוע הזה אכן עלינו להיזהר ולהישמר.

הנסיך הקטן עזב את כוכבו בשל הצקותיה וגינוניה המקנטרים של השושנה האהובה עליו, אשר אמללה אותו – בדיעבד הוא מבין כי היה צריך להכיל את הכאב שהיא גרמה לו, וליהנות מהטוב שהעניקה – "היא נתנה לי את ריחה הטוב ואת זיוה. לא טוב עשיתי שברחתיאבל, הייתי צעיר מכדי לדעת לאהוב אותה", הוא מתוודה.

הוא יוצא אפוא למסע. תוך שהוא שומר על איכויות הילד, זהו מסע של התגלות והבנה חדשה. בדרך הוא עובר בין כוכבים קטנים נוספים, שעל כל אחד מהם יושבת דמות נלעגת – מלך, גאותן, שתיין, איש עסקים שעסוק במספרים, ומבטא בדבריו את האבסורדיות של עולם החומר כפי שהוא בא לידי ביטוי בעולם הקפיטליסטי, וכן מדליק פנסים, שעושה עבודתו נאמנה למרות שהפכה לבלתי נסבלת. עליו להדליק ולכבות את הפנס כל הזמן כי סיבובי הכדור השתנו ביחס לשמש. הנסיך הקטן מבין שכל האחרים היו בזים למדליק הפנסים, "ובכל זאת, בעיני הוא היחיד שאינו נלעג, אולי מפני שהוא לא מתעסק בעצמו, אלא במשהו אחר." בכוכבו של הגיאוגרף לומד הנסיך הקטן לדעת שהשושנה שלו היא "בת חלוף", היא עלולה להעלם, שלא כמו ההר למשל, שהוא נצחי (גם הגיאוגרף לא יודע שהשושנה הזו, בשל האהבה בלבו של הנסיך אליה, הריהי נצחית לא פחות), וכך מגיע הנסיך הקטן לכדור הארץ.

השיעור החשוב ביותר הוא למד מהשועל, שמסביר לו משמעותה של חברות ואהבה – "אם תאלף אותי, יהיו חיי כמו שטופי שמש, הוא מסביר, וצבע החיטה הזהוב יזכיר לו תמיד את שער הזהב של הנסיך הקטן. וכך הוא מבין כי השושנים הרבות שמראן פגע בנסיך הקטן, כי לפתע ראה שהשושנה שלו אינה כה מיוחדת, הריהן "יפות אבל ריקות", כי "איש לא אילף אתכן ואתן לא אילפתן איש", שלא כמו אותה השושנה האחת והיחידה שהייתה רק שלו. זהו סוד האהבה – הקשר המיוחד והאחריות ההדדית הם ההופכים את מושא האהבה ליחיד ומיוחד ובעל ערך – ולנצחי, כי הוא חי בלבו של האוהב, וכמו השועל המסתכל על שדות הזהב, כך השאיר הנסיך הקטן למחבר את כל הכוכבים – כמזכרת

הנסיך הקטן עשה עסקה עם הנחש, שיכיש אותו, כדי שיוכל לחזור את כוכבו – "תבין, זה רחוק מדי. אני לא יכול לקחת איתי את הגוף הזה, הוא כבד מדי.", "אבל זה יהיה כמו קליפה ישנה מושלכת. מה כבר עצוב בקליפות ישנות…" או כפי שאנני בזאנט ניסחה זאת: "המוות הוא בעצם תהליך חוזר ונשנה של הסרת בגדים"…"האדם הוא ניצוץ מתוך החיים האלוהיים. להבה חיה זו, הנאצלת מתוך האש המרכזית, טווה לעצמה מַעֲטִים לשכון בתוכם".

…"התבונה בת האלמוות נלכדת ברשת, נתונה באזיקים, עמלה קשות ומתייגעת בתוך העטיפות המכסות עליה" (החומר הוא הכבלים, בעוד שבעולם הגבוה הרוחני – חופש).

הנסיך הקטן לא מת אפוא, אלא חזר אל ביתו האמיתיואנו שהסיפור יקר ללבנו, והנסיך הקטן הוא סמל לכל מי שאהבנו ואיננו עוד עמנו – יכולים להביט אל הכוכבים, כמו שסנט אכזופרי כותב, ולהתנחם: "כשתביט לשמים ידמה לך שכל הכוכבים צוחקים, לך יהיו כוכבים שיודעים לצחוק!".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>