העשרת מורשתם של מייסדי התנועה התאוסופית

דארה טאטריי Dara Tatray

ד"ר דארה טאטריי היתה נשיאת האגודה התאוסופית באוסטרליה. זוהי הרצאה שנשאה בכנס הבינלאומי באדיאר בשנת 2008.המאמר תורגם מחוברת "התאוסופיסט", יולי 2009

שני רעיונות שקשורים זה לזה נתנו השראה להרצאה זו. הראשון הוא פיוט שנכתב על ידי משורר הזֶן מאטסו באשו (Matsuo Basho) אשר, בזמן כלשהו במאה ה-16, חיבר פיוט שנון זה: "אל תלך בעקבותיהם של החכמים, חפש את מחשבותיהם". השני נכתב על ידי מהאטמה גאנדי – בדברו על הבהגואד-גיטא הוא ציין: "לא נחטא לחכם קדום אם נרחיב את משמעות מיליו. על הבנים להעשיר את מורשת אבותיהם".

כשמצרפים את שתי ההערות יחדיו הן מביעות הבחנה ועצה לחברי האגודה התאוסופית על סף המאה ה-21. כי נראה לי שאם לא היה מספר מספיק של חברים, שמחפשים באופן פעיל אחר מחשבתם של אבותינו הקדומים ומרחיבים במרץ את משמעות דבריהם, היתה התקדמות התנועה התאוסופית נעצרת ונפסקת במהרה. אם לא נמצא דרכים חדשות להראות את השייכות העכשווית של מה שקודמינו חיפשו אחריו, אם לא נלביש את תורותיהם בצורה שמתאימה לזמנים האלה, שאינה מצריכה ויתור על ההעמקה, תחדל האגודה התאוסופית להיות רלבנטית. ואם מישהו נוטה לחשוב שאנחנו כבר עושים מספיק, אז מבט מרפרף בסטטיסטיקות של החברוּת באגודה עשוי להדליק לו נורה אדומה.

נושאו של הכנס הנוכחי – פעולה ללא התקשרות רגשית (Action without attachment) – גם הוא חשוב ביותר ויקבל התייחסות בסוף שיחה זו. אך כעת, הייתי רוצה להתייחס למה נוכל לעשות כדי לסייע לקדם דברים, ולעזוב בינתיים את השיקול של איך נטפל בדברים.

II

לדעת מה טוב לעשות זו אולי האמנות הגבוהה ביותר של החיים. אחת מעצותיו הסופיות של הבודהא היתה: חדל מעשות רע ולמד לעשות טוב. תמיד נראה לי שבעוד ששני הדברים האלה קשורים זה לזה, הלימוד לעשות טוב או הידיעה מהו טוב היא החלק, שהוא הרבה יותר קשה. וביחס לאגודה התאוסופית, אולי יהיה זה תרגול טוב לחשוב מזמן לזמן על מה שהכי טוב בשביל האגודה, מה על החברים המסורים לאגודה לעשות כדי להבטיח את קיומה ורווחתה; ובה במידה חשוב שנשאל את השאלה: בתנאים של היום, מהי הדרך הטובה ביותר לנסות להשיג מה שמייסדינו החכמים ניסו להשיג?

אם על האגודה התאוסופית לנווט את דרכה בביטחון במים הבלתי נודעים של המאה החדשה, על מספר ניכר מאיתנו לדעת את התשובה לשתי שאלות אלה. אלה מאיתנו שממשיכים להעריך את חשיבותה, אלה מאיתנו שעדיין חושבים שלאגודה התאוסופית יש תפקיד כלשהו בתוכנית של הדברים – תוכנית ההתפתחות הרוחנית – ייתכן שנרצה לעשות כמיטב יכולתנו לשמור שהספינה תצוף, ובשלמותה, מבלי להתחשב במידת הסערה שבמים האלה. אוכל רק לציין שלעתים המים, שעליהם משייטת הספינה הטובה האגודה התאוסופית, סוערים בגלל חברי האגודה. כל כך סוערים, עד שבהתייחס לבעיות שמטרידות את האגודה או כל אחד משלוחותיה וסניפיה, היה כדאי להרהר במה שקאסיוס אמר במחזהו של שייקספיר, "יוליוס קיסר": "לא המזלות שלנו אשמים, אלא אנו בעצמנו".

כשלעצמי, אני אסירת תודה לאגודה התאוסופית על כך שפתחה בפני, בדרך כלל ללא תשלום, את כל עולם החשיבה ועקרונות המוסר והשאיפה, שממלא את חייו של אדם במשמעות; ואעשה כל מה שביכולתי כדי לפרוע חוב זה.

III

אז מי הם האבות התאוסופים החכמים הקדומים שלנו, מה הם חיפשו, ואיך נוכל להרחיב את המשמעות של דבריהם ולהעשיר את המורשת?

חברי האגודה התאוסופית מעצם הגדרתם אינם משויכים לדת או לכיתה, ואם גם לא תמיד הלכה למעשה, אבותינו החכמים הקדומים החכמים עשויים להיות כל אחד. אך לי יש בעיקר שלושה – הלנה פטרובנה בלוואצקי, ראמאנה מאהארישי, ויידו קרישנמורטי – שלושת האנשים הראשונים שפגשתי, אם אפשר לומר, כשהתוודעתי בשנת 1978 לאגודה התאוסופית. מאז הם היו השילוש הקדוש האישי שלי. אחרים הצטרפו אליהם, אך הם נשארו אב-הטיפוס לפילוסוף/החכם מאז שמיליהם ופעולותיהם גילו בפני את קיומם של מטרה ומשמעות בחיים.

למטרות הנוכחיות, בכל אופן, לא יהיה בלתי נכון לקחת את מדאם בלוואצקי ואת כותבי "מכתבי המאסטרים" כאבות הקדומים שלנו, ולהשתמש בטיעון שהמורשת שלהם היא זו שאנחנו נהנים ממנה כעת, המורשת שלהם היא זו שממתינה להיות מועשרת על ידי הדור הנוכחי. מדאם בלוואצקי הצהירה בבירור על כוונת עבודת-חייה במבוא לספרה "איזיס גלוית הפנים" כשנתנה את הערכתה על חקר-דתות דוגמטי וחומרנות מדעית בקטע הבא, והצהירה על עמדתה המנוגדת:

מצד אחד כמורהבלתי רוחנית, דוגמטית; כתות רבות, ושלוש דתות גדולות שנאבקות ביניהן; חוסר הרמוניה במקום איחוד, דוֹגמות חסרות הוכחות, מטיפים אוהבי-סנסציות, וקנאה וצביעות של אנשי-קהילה עשירים ורודפי-תענוגות, שנוצרו על ידי הדרישות הרודניות של המכובדוּתכמעט ואין כנות ואדיקות דתית אמיתית. מצד שני, הנחות מדעיות שנבנו על כרעי תרנגולת; שאינן עונות לשאלה מסוימת; מריבות וקנאה ונטירת איבה; היסחפות כללית לחומרנות. [בסך הכל] מאבק לחיים-ולמוות בין המדע והדת מי צודק – "מאבק של דורות". [מתוך "איזיס מתגלה" מאת בלוואצקי].

כפי שמאוד ברור ממילים חדות אלה, מדאם בלוואצקי דחתה – בצורה נחרצת – את סמכותן של המגמות הרווחות במדע ובדת של ימיה. לכל דבר שעליו דיברה שם יש המשכיות וקשר הדוק לימינו אנו.

אם נתייחס רק לנקודה הראשונה הנוגעת לדת – פחות מחודש אחרי ההתרחשות האחרונה של הסיפור הארוך והמצער במומבאי1, איננו זקוקים להרבה תזכורת על טבעם של מאבקים דתיים. אך אם עלינו להגביר את משמעות מיליה ולהראות את שייכותן לזמננו, נוכל לעשות יותר מאשר להבין וללמד אחרים להבין את הסיבה הבסיסית לסכסוך העתיק הזה.

האם יש מישהו בעולם שיש לו זכות להתלונן על כך שמזמן לזמן טרוריסטים, המזוהים עם דת מסוימת או אורח חיים מסוים, מחליטים לתקוף בני דת אחרת או אורח חיים אחר, כשאפשרנו לקנאות דתית ודוגמטיות דתית להימשך ללא התנגדות מילניום שלם? ייתכן שלעתים נעשה צעד כנגד רצח-עם על בסיס גזעי או דתי, אם כי לא תמיד; אבל אז אפשרנו לאשליות של גזע, דת, מין, כת וצבע-עור להימשך ממש כפי שהיו. למעשה זה כמו להוסיף דלק למדורה ביד אחת, בעודנו מנסים לדכא את הלהבות ביד השנייה.

כל עוד נהיה סובלניים כלפי הרעיון שדתות, גזעים, מוצאים, כיתות, צבעי-עור ומינים שונים מייצגים סוג כלשהו של הבדל משמעותי בין אדם למשנהו, המלחמה תהיה תוצאה בלתי-נמנעת. באופן טבעי קיימים הבדלים תרבותיים, הבדלי מזון, שפה, אידיאולוגיה ופיזיולוגיה בין בני-אדם. זה מה שעושה את החיים למעניינים. אך העובדה היא שההבדלים הללו קיימים רק על-פני השטח של קיומנו; ואדם אינו צריך לקלף שכבות רבות של מה שמהווה יצור אנוש, כדי להגיע לדמיון או לאחידות שהיא האמת הממשית.

הרעיון שהאחווה האוניברסאלית של האנושות מבוססת על עובדות הטבע, ולא על גחמה של מישהו, הוא התרופה היחידה שיש בידינו כנגד טרוריזם מתמשך. הדבר הראשון שכל מלחמה צריכה הוא אויב. כפי שגילה ארג'ונה בשדה-הקרב, קשה מאוד לצאת למלחמה כנגד אחיך ובני-דודיך. אני משוכנעת למדי שאם מדאם בלוואצקי או אנני בזאנט היו חיות היום, הן היו מערבות את הציבור בנושא הזה. כמובן שכשאנשים כבר נלקחו מביתם בילדותם, עברו שטיפת-מוח, אולי סוממו ואז צוידו בחימוש כבד, כבר מאוחר מידי לערב אותם בשִׂיחַ על היתרונות היחסיים של קנאות דתית ושל אחווה אוניברסאלית. עלינו לתקוף בעיה זו בשורשיה, המצויים בחברה היותר רחבה.

מוזר ככל שיישמע, שורשיה של אלימות קיצונית מצויים באדם הממוצע, שהטרוריסט מפעיל-הרימון הוא שלוחה שלו. לעתים פגשו קורבנות שואה זו או אחרת את מעניהם לאחר שנים רבות, ומצאו לתדהמתם שהם עומדים מול פניו של אדם רגיל לחלוטין. אחרי הכל, עלינו להיזהר ממש מן הרגיל והפשוט.

כך שיצירת גרעין של אחווה אוניברסאלית כעובדה בטבע, היא כנראה יותר דחופה היום מאשר היתה אחרי 1875, כשאומצה כמטרה הראשונה של האגודה התאוסופית. היא תמיד נראתה כרעיון טוב, אך כעת היא אולי עניין של חיים ומוות.

אחווה אוניברסאלית, כעובדה בטבע, מתייחסת לאחדות הפיזית והרוחנית שלנו, למוצאנו המשותף ולזהותנו המשותפת באטמאן, או העצמי האוניברסאלי, החדור בכל חומר וטבע כמקור לחיינו וכיעד הסופי לשאיפותינו. אני חלק מן הגזע האנושי, לא הגזע היהודי או הגזע האתיופי. זהו הטעם המוחלט לאחווה של האנושות: כל אחד מן המין של הומו-סאפיינס [Homo sapiens = "האדם החושב", המין האנושי] עשוי מאותו חומר, כפי שמדאם בלוואצקי אמרה פעם:

לכל בני-האדם מוצא רוחני ופיזי זההבסיסה של האנושות הוא אחד ובעל אותה מהות, והמהות הזו היא אחת – אינסופית, מתקיימת-מעצמה ונצחית [infinite, uncreate, and eternal], בין אם נכנה אותה אלוהים או אמא-טבע – לכן דבר לא יוכל להשפיע על אומה אחת או אדם אחד מבלי להשפיע על כל שאר האומות וכל האנשים האחרים. דבר זה הוא ודאי ומובן מאליו ממש כפי שאבן שנזרקה אל בריכת מים תגרום, במוקדם או במאוחר, לתנועה של כל טיפת-מים קטנה שבתוכה. [מתוך "המפתח לתאוסופיה} מאת בלוואצקי.

IV

כך שעצתי לאגודה התאוסופית, לא שמישהו ביקש את עצתי, היא שהדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות הוא להעסיק את עצמה באופן פעיל בדיוק באותם דברים, שהמייסדים ומדאם בלוואצקי עסקו בהם לפני כל כך הרבה שנים; כי הם רלבנטיים כיום ממש כפי שהיו אז, אם לא יותר מכך. נאֱמר פעם אודות "התורה הסודית", שזהו ספר שנכתב למען העתיד. ובכן, עכשיו העתיד, אז הבה נאמץ זאת על ידי מימוש השיעורים המקוריים לפי מה שמתאים לזמננו.

זה משאיר את העניין של איך נטפל בדברים כתאוסופים, במטרה להשיג את יעדינו בצורה הטובה ביותר, וכך שנביא תועלת לאגודה התאוסופית. פעולה ללא התקשרות רגשית היא בחירה ראויה וכדאית של צירוף מילים אחד, שמבטא טוב ביותר את הגישה האידיאלית. זה פעל בשביל האדון קרישנה, אז למה לא בשבילנו? ובכן, נראה שיש שני תנאים הכרחיים כדי שנוסחה זו תפעל: האחד הוא שלמעשה עלינו להתכוון לפעולה ללא התקשרות רגשית ולא להתייחס אליה כרעיון בלבד; ועוד יותר חשוב, עלינו להיות מודעים עד כמה אנו רחוקים מהגשמתה. אם לא נענה על שני תנאים מוקדמים אלה, אנחנו פשוט מרמים את עצמנו.

לאחר שהתייחסתי בכובד ראש לעניין זה אני כעת בדעה, שהרעיון של פעולה ללא התקשרות רגשית הוא כמו כוכב-הצפון הבלתי ניתן להשגה, שלמולו ייערכו פעולותינו אם נרצה שהן תהיינה ראויות ונכונות. ייתכן שלא נשיג זאת, אך עדיין נוכל להשתמש באותו אור מנחה לבניית חיים בריאים ומאושרים. אולי אם נהיה ישרים, נוכל אפילו להתקדם ולמצוא שפעולה ללא התקשרות רגשית היא רעיון נעלה, שלא רק שהוא רחוק ממימוש לגבי רובנו, אלא שרק מעטים בלבד באמת מבקשים לקיימו בפועל. אם זה המקרה ייתכן שנצטרך מודל שונה לחלוטין, יותר מציאותי, כמו למשל פעולה שאינה מניבה התקשרות במיינד: פעולה בידיעה מלאה של בדיוק עד כמה קשורים וכמה משוחדים הם בני-האדם באופן בלתי נמנע. אחרי הכל, כשאנחנו ערים לקיום של משהו אנחנו יכולים להסתדר איתו: עם מה שאיננו רואים אנחנו מתנגשים.

לשם כך יש בדעתי לפתח תוכנית לפי הקו של אלכוהוליסטים אנונימיים. היא קרויה אנוכיים אנונימיים – תוכנית בת שנים-עשר צעדים לאלה שמוכנים ורוצים להודות, שהם קשורים באופן שאין לשנותו לאגו שלהם, ואין בכוחם להתגבר על כך: תוכנית לאלה שמודעים לעובדה שמזמן לזמן, כשזה הכי פחות צפוי, כוונותיהם הטובות ביותר, מטרתם המקודשת ביותר, ייגזלו, יעורערו ויידרסו מתחת לרגליו של האגו. ואני מאמינה בכנות שזה נכון לגבי כל אחד ואחת מאיתנו.

קיימות תוכניות שנים-עשר הצעדים למען מכורי-סמים אנונימיים, אכלני-יתר אנונימיים ובזבזנים אנונימיים, אז למה לא לאגואיסטים אנונימיים?

שני הצעדים הראשונים מתוך שנים-עשר הצעדים של התוכנית כרוכים ב:

  • להודות שאדם אינו יכול לשלוט בהתמכרותו או כפייתיותו; וגם

  • להכיר בכך שיש כוח גדול יותר, שיכול להעניק לו כוח.

תוכלו לחשוב שאני מתבדחת על יישום הצעדים האלה על עבודתנו יחד באגודה התאוסופית, אך בהתבוננות קרובה יותר תוכלו למצוא שיש לרעיון הזה ערך.

כפייתיותו הראשונית של האגו היא לשים את עצמו ראשון, בין אם בגניבה או בגלוי. יש לו גם נטייה חזקה ביותר להיות בלתי מודע לטבעו או אפילו לקיומו, כך שפעולות המבוססות על האגו יכולות לעתים קרובות להיראות כבלתי אנוכיות או בלתי משוחדות. מחשבותינו נוטות להציג עצמן כאמת אודות המציאות, בעוד שלמעשה אינן אלא ייצוג מוּטֶה שלה: זוהי עובדה מדעית המבוססת על האופן, שבו המוח יוצר תמונה מתקבלת על הדעת של הכמות הכבירה של מידע חושי, שהוא מקבל בכל רגע נתון. כדי לעסוק באינסופי המוח מקטלג כל דבר ב"נוּסָה-ונִבְחַן" מסוים, גבולות התפתחותיים שימושיים; שכתוצאה מהם כל מחשבה שיש לנו היא פחות או יותר תגובה מותנית.

בכל אופן, לא הכל אבוד. ממש כמו במקרה של המכורים בשתיינים אנונימיים, שהם חסרי-ישע כנגד הכפייתיות שלהם, יש גם כוח נעלה יותר באגואיסטים אנונימיים. הכוח הנעלה הזָמין לנו הוא תשומת לב, מודעות ואהבה. זהו הכוח הנעלה שיכול לחזק אותנו להתגבר על בעיית האגו. נ. סרי-ראם העביר פעם הרצאה, שבה התייחס לשלוש הסגולות הכביכול נפרדות האלה כאל רצף, וכך הן באמת. בדיקה מקרוב תגלה שתשומת-לב, מודעות ואהבה חודרות זו לתוך זו ברמות בלתי נתפשות, ולכל אחת מהן אותם כוחות מופלאים.

פיזיקאי הקוונטים והפילוסוף דיויד בוהם השווה פעם את כוחה של תשומת-הלב לזה של קרן לייזר, המפיקה את כוחה מן העובדה, שכל קרני האור שבלייזר מסונכרנות זו עם זו. כשאנחנו מקדישים תשומת-לב, וזה שונה מהתרכזות, כל כוחותינו ממוקדים ללא מאמץ ולמיקוד הזה יש כוח אדיר. היופי של תשומת-הלב הוא שאדם אינו צריך להיות בעל תואר בתשומת-לב, אדם אינו צריך ללמוד איך לעשות זאת; כל אחד חווה אותה ברגעים של התעניינות טבעית או חיבה, והיא יכולה להיות מיושמת על ידי כל אחד בכל רגע שנראה לו מתאים.

תשומת-לב, מודעות ואהבה הן שלושה צדדים של הכוח הנעלה, שאליו נוכל לפנות במאמצינו לשחרר את עצמנו מן האגו ובמאמצינו לפעול יחדיו באופן הרמוני. הן התרופה העיקרית שלנו לבעיות הפנימיות שבחשיבה. בנוסף, כשמגיעים לפעול יחדיו בקבוצות של האגודה התאוסופית, כמו ועדות, יש לרשותנו דברים אחרים שעשויים לפעול ככוח נעלה, שאליהם נוכל לפנות במאמץ לפעול יחדיו לטוב הנעלה ביותר. בראש ובראשונה יש המטרה המקודשת המשותפת שלנו. אם נשמור אותה בחזית פעילויותינו, לצד עובדת מוצאנו המשותף, גורלנו המשותף וזהותנו המשותפת, סביר שעבודתנו יחדיו תתקדם על הצד הטוב ביותר והתוצאה תהיה יעילה במיוחד.

V

אם לסיום תסלחו על ההתבוננות האישית משהו, הייתי רוצה להציע, שמעל לכל מה שנחוץ ממש עכשיו לאגודה התאוסופית היא כמות אדירה של רצון טוב מצד כל אחד ואחת מאיתנו, ומאמץ מגשר גדול במיוחד. מה שהאגודה התאוסופית צריכה הוא שכל אחד מחבריה המסורים ונושאי המשרות יתבוננו פנימה ויפעלו לפי הנעלה ביותר שיוכלו למצוא בתוך עצמם, לא הרעיון הנעלה ביותר אלא המצב הנעלה ביותר, שיהיה בוודאי משהו בסדר גודל של תשומת-לב, מודעות ואהבה.

האגודה שלנו התמודדה עם אתגרים רבים בזמן קיומה, ועד כה היא שרדה את כולם. ייתכן שבנו תלוי אם תשרוד או שלא תשרוד את המהומה הנוכחית, כי אני חושבת שהוגן לומר שהבעיה אינה מצויה במזלות שלנו, אלא בתוך עצמנו.

עברית: ענת כהו

1 המדובר הוא במתקפת הטרוריסטים על מומבאי והטבח שערכו שם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>