השוואות מיסטיות – הסופי והתאוסופי

"התבונן בכובד ראש בכל הסובב אותך"1.

השוואה בין ההתבוננות במסדר הסוּפי השאדלי הישרוטי ומשמעותה הרוחנית וההתנהגותית,

לעומת המשמעות התיאוסופית.

כתבו : עומר רייס מהמסדר השזלי ישרוטי הסוּפי באיסלם

ודפנה קורן מהאגודה התאוסופית

ההתבוננות היא טקס מהמרכזיים של המסדר השאדלי הסופי, שדרכו המאמין מפליג אל עולם שפת הסימנים, אשר באמצעותה מסוגל לקרוא מסרים חשובים הנוגעים למהלך חייו העתידיים. הנחת היסוד של תורת ההתבוננות היא – החיים מורכבים מסדרה אינסופית של צמתים, ובכל צומת הסובב אותך מדריך אותך בדרך המתאימה. עליך להיות עם לב ערני על מנת לקלוט את המסר, המראה את הדרך המתאימה. לב ערני הינו מרחב תוך אנושי השוכן בו אלוהים והיושב על כס מלכותו אשר הכנת לו. השכינה האלוהית מגבירה את תהליך התבונה שנרכשת באמצעות תהליך ההתבוננות. כפי שהיטיבה מייבל קולינס לתאר בחיבור התאוסופי אור על השביל: "שום איש אינו אוייבך, שום איש אינו ידיד לך. כולם כאחד מוריך הםשכן את האדם יש להבין. ידידך הופך להיות חלק ממך, הרחבת עצמיותך, חידה סתומה ומצפה לפתרונה"2.

למעשה, התהליך אינו חידה לבני אדם כפי שתיאר המשורר השאדלי (עבדו אלחמסי)באומרו – "גברים, הלוותה להם עיניים ראו בה". במונח "גברים" הכוונה אינה למין הזכרי, אלא תיאור של אדם (גבר/אישה) שיש להם אמונה חזקה ועמוקה ובעלי לב ערני, אשר באמצעותו יכול המאמין להתבונן אל מעמקי האחר, ולמצוא שאין בקרב השונות האנושית אוייבים, אלא הם שליחים אשר מוסרים מסרים בצורת שפת הסימנים, ועליך לפענח זאת באמצעות הלב הערני שלך, שבתוכו שוכן אלוהים, ונמצא על תקן של הלוואה. אותה נימה מציג "דרוויש יונוס"ביחס להתבוננות, באומרו: "חסיד האהבה, פקח עיניך והתבונן בגנים ראה כיצד חולפת פריחתם של הצמחים העדינים". למעשה, שוב אנו נתקלים אצל "דרוויש יונוס" בחסיד האהבה, אשר הוא בעל לב ערני המלווה מאלוהים עיניים על מנת לראות.

אם כך תנאי הכרחי לתהליך ההתבוננות בקרב בני האדם היא האהבה. היא אשר פותחת לבבות ומשכינה בהם את רוח הקודש, המסייעת ומלווה עיניים למאמין, לראות בהן את כל הבריאה כאחד. תהליך קיבוץ הבריאה לאחד והמתבונן כחלק ממנה, נקרא בקרב הסופים "אלפנא" = המוות, שמשמעו: המאמין מתיך את עצמו, עצמיותו ונשמתו, אל קולקטיב אחד גדול שהוא חלק ממנו. כאן מתבקשת ההשוואה לפסוקים המופיעים בספר "קול הדממה" שכתבה הלנה בלבצקי:

"אל לך להפריד הווייתך מההוויה האוניברסאלית, וכל השאר, אלא מזג את האוקיינוס בתוך הטיפה ואת הטיפה באוקיינוס"3. וגם: (שם, עמ' 63 פסוק 249): "היה רווי בנשמת העולם הטהורה, אחד עם מחשבת נשמת הטבע"4.

מסקנה: התבוננות שמתרחשת באמצעות עיניים פקוחות ולב ערני, מביאה לתפיסת היקום כאחד המורכב משונויות רבות, גזעים, עמים, לאומים, דתות, תרבויות וכו'… ולכל אחת מהשונויות יש אמת, אשר באמצעות ההתבוננות ניתן להפיקה. בו זמנית נהיים פחות ופחות שיפוטיים ופחות בדלנים בין טוב ורע, מאמין וכופר, שכר ועונש, וכו'. מצב זה מתארת גם מייבל קולינס: "שכן את האדם יש להבין. ידידך הופך להיות חלק ממך, הרחבת עצמיותך". אך בתהליך הזה לא רק הידיד הופך להיות חלק מהאדם, אלא בעצם כל אדם וכל דבר.במקום אחר בספר "אור על השביל",נאמר: "הסר מלבך כל רגש התבדלות. אל תדמה בנפשך כי יכול אתה להוציא עצמך מכלל הרעים או השוטים.הם הינם אתה…".

יידו קרישנמורטי מציג למעשה אותה גישה. הוא מדבר על התבוננות נקיה ללא הדימויים שיצרנו בעבר, על קשב אמיתי, ועל תשומת לב שהיא שונה מהתרכזות, אלא הינה למעשה ההתבוננות שהסופים מדברים עליה. בספר "החופש מהידוע"מובאים דבריו:

"כאשר אתם מביטים בשלמות, תרכזו בכך את כל תשומת לבכם, את כל ישותכם, את כולכם, עיניכם, אוזניכם, עצביכם; תשימו לב תוך שיכחה עצמית מוחלטת, ואז אין מקום לפחד, אין מקום לסתירה, ולכן גם אין קונפליקט". ובמקום אחר: "רק נפש המביטה בעץ או בכוכבים או במי נהר מנצנצים בשכחה עצמית מוחלטת, יודעת מהו יופי, וכאשר אנו באמת רואים, אנו במצב של אהבה".

האהבה כמחברת ומאחדת, כשהאחדות עם הדבר מביאה ידיעה. כפי שכתוב בתנ"ך,בספר בראשית: "והאדם ידע את חווה", כלומר, התאחד עמה.

מתוך הדברים האמורים לעייל עולה השאלה: האם האהבה קדמה לתהליך ההתבוננות, או ההתבוננות מביאה לאהבה? התבוננות עם אהבה איננה כהתבוננות מהראש. האהבה נדרשת לתהליך ההתבוננות. "אלוהים מלווה עיניים למי שמאמין בו". מגייסים את האהבה כדי להתבונן ללא שיפוט וביקורת. כדי לראות את מה שיש. ברוח דברי סרי רם אנו זקוקים לאור כדי להתבונן ולראות, והאור מגיע ממחוזות הגבוהים יותר מאשר שכלנו, כלומר מהנשמה. אור מהנשמה עוזר לראייה הנכונה. כפי שנכתב בספרה של הלנה בלבאצקי "קול הדממה":

"שכן המחשַׁב (המיינד) דומה לראי. הוא צובר אבק תוך כדי שהוא משקף. דרושה לו רוח קלה של חוכמת הנשמה כדי להבריש את אבק האשלייה".

אם כך, נראה כי האהבה היא זו הנמצאת בהתחלה, אך כמובן גם גם בסוף... אבן ערבי אומר: בתחילת התהליך האהבה היא "אילהווא" – אהבה מרחפת ויושבת לה בלב לא יציבה. ומכאן האהבה עוברת למצב "ווד" – אהבה יציבה בתוך הלב, שבונה לה מושב ומזמינה את האהוב לשבת. ומהמקורות: "ובנו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

השלב השלישי בתהליך הלוואת העיניים ויכולת הצפייה מתרחש כאשר רואים בכל דבר, בטבע ובסובב, את קרינת האהבה. האהוב יושב ומלווה לך את העיניים לצפות בכל תרחיש ביקום מקרין אהבה. ואם האהבה והאור גויסו או הולוו לשם התבוננות אמיתית, אזי תוך כדי תהליך ההתבוננות מתקיימת התמוססות המתבונן.

כלומר מצד אחד, המתבונן שוכח מעצמו ומתמזג ומתאחד עם הדבר שהוא מתבונן בו, כפי האמרה הסינית: "ההר ואני ישבנו להתבונן ביחד, עד שנשאר רק ההר…"או מדברי הסופי אנסארי מהעיר הראת: "כשתלמד לשכוח את עצמך, תגיע אל האהוב. אין שום סוד נוסף שניתן ללמוד, ויותר מזה לא ידוע לי".

וגם, כפי שאומר י. קרישנמורטי: "תגלה כי הצופה הוא הנצפה"…קיים רק הדבר שבו מתבוננים. מאידך – מה שקיים בעצם זה רק תהליך ההתבוננות.

כל הדברים הנצפים נמצאים בתודעה של הצופה, כפי שנאמר ב"קול הדממה": "שומה עליך לחיות ולנשום בפנימיות של כל הדברים, שכן כל מה שאתה רואה ומשיג, נושם ומתקיים בתוכך. לחוש עצמך שוכן בתוך כל הדברים, וכל הדברים בתוך העצמי".

כאשר הדואליות פוסקת, השאלה מה קדם למה איננה רלוונטית יותר. הכל תודעה, והתודעה היא אני במובן העמוק, ואני הוא העולםוהעולם במהותו, נשמת העולם, היא חמלה ואהבה

ובקול הדממה:"היכול אתה לשים קץ לחמלה האלוהית? וחמלה אינה תכונה. היא חוק החוקים – הרמוניה נצחית, נשמת העולם, מהות היקום נעדר החופים, אור הצדק הקיים לעד, ההרמוניה של כל הדברים, חוק האהבה הנצחית. ככל שתהפוך להיות אחד עמה, תימוג הוויתך בתוך הוויתה; ככל שתתאחד נשמתך עם ה"יש", כן תהפוך אתה להיות חמלה מוחלטת"5.

ועד שנגיע לשםהאמירה של הסופים וגם של התאוסופים היא: להתבונן, להיות קשוב, להיות התבוננות.

1 מיבל קולינס, אור על השביל,האגודה התיאוסופית בישראל, 2002, עמ' 28.

2 שם : עמ' 28

3 הלנה בלוואצקי, קול הדממה, האגודה התאוסופית בישראל, עמ' 57 פסוק 219.

4 שם: עמ' 63 פסוק 249.

5 הלנה בלוואצקי, קול הדממה, עמ' 74 פסוקים 300-301.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>