לשרת את העולם

מה אפשר לעשות כדי לסייע לעולם הכואב הזה?

קארין סיטרואן Carin Citroen

הגברת קארין סיטרואן שימשה במשך שנים רבות מזכירת הנשיא הבינלאומי של האגודה התאוסופית. המאמר תורגם מתוך "התאוסופיסט", חוברת יוני 2003

עברית: ענת כהן

המסר המרומם שלהל"ן בנוגע לשרות נכתב ע"י אנני בזאנט, הנשיאה השנייה של התנועה התאוסופית:

" בני-האדם חיפשו אחר האלוהים בדרכים שונות, אך לא מצאוהו, מפני שהחיפוש היה שגוי.הם חיפשוהו בחורש וביער, במדבר ובמערה; הם חיפשוהו דרך סגפנות ועינוי עצמי, דרך ידע וויכוח, אך הוא חמק מהם תמיד. הוא יכול להימצא לבטח במקום אחד ולא יאבד לעד,והמקום מעבר לרגש ולמחשבה, במעמקי הנשמה של עצמכם, שהיא לבטח הוא. שם הוא שרוי לנצח במערת הלב, האל החבוי, האור שמעבר לחשיכה, הנצחי, שהוא הכוח והיופי והאהבה. מצאוהו שם, ולאחר מכן תראוהו בכל, בכל יצור אנוש, בכל בעל חיים, בכל צמח,במרחב המקיף, בשמחה ובצער, בעונג ובייסורים, אפילו בחשכת הרשע והקלון. העריצוהו בכל היצורים, שרתוהו בכל הנזקקים, האכילוהו בכל רעב, למדוהו בחסר-הידע, אהבוהו בבלתי אהוב, עשו את חייכם למקדש ואת פעולותיכם הקדישו לו. אזי יראו עיניכם יום אחד את המלך בכל הדרו, את ההתגלות הנעלה ביותר של אלוהים עלי אדמות, ותהיו לאדם מושלם, אדם אלוהי.

הקטע הזה הוא המסר של אנני בזאנט, ביום הולדתה בשנת 1923.

המסר הזה אינו רק יפה במיוחד, אלא גם מתאים מאוד לזמננו. הוא מזכיר לנו את סיפור הגביע הקדוש, כשהאבירים נדדו בארץ על סוסיהם הנמרצים ולקחו תחת חסותם את החלשים והפגיעים, כמו אלמנות, יתומים וזקנים. הסיפור הזה על הגביע הקדוש אינו דמיוני; יש בבסיסו עומק רציני. האבירים מימים עברו שרתו את שכבות העם הנדכאות וחסרות הזכויות, ואפשר לעשות גם שירות עכשוי שכזה, מפני שאנחנו עדיין עוסקים בבעיות דומות. לקורבנות של "תעשיית המין" ושל ניצול ילדים ושיעבוד, ואלה שאין להם זכויות בכלל, אפשר לעזור ולשקמם פיזית. אבל כשד"ר בזאנט אמרה: שרתו את הנזקקים,האכילו את הרעבים, היא לא התכוונה רק לרעב הפיזי אלא גם לרעב הרוחני.

מסע-החיפוש אחר הגביע הקדוש הוא מסע-חיפוש אחר השלמות. העולם התפרק, בכל מקום יש מלחמות, חשדות, נקמות, שנאה וכך הלאה. יש אכן צורך רב בחיפוש אחר השלמות[במובן של להיות שלם]. המילים שלמוּת, קדוּשה וריפוּי מקושרות זו לזו [באנגלית: wholeness, holiness and healing]. כך שלהעשות שלם משמעו גם ריפוי. בעבר אנשים החזיקו בדעה שאדם מושך אל עצמו מחלה באמצעות מחשבותיו, דרך חייו, התנהגותו וכך הלאה,שהמחלה נגרמת על ידי האדם עצמו. לאור התאוסופיה וחוק הקארמה, זו האמת גם כיום.אנחנו עושים המון רעש סביב חיידקים ומחלות ויראליות, אך מהי קארמה אם לא גמול על טעויות העבר, המבטא את עצמו לעתים קרובות מאוד במחלה, או בנסיבות קשות ביותר?

בחיפוש שלנו אחר השלמות, קריאתה של אנני בזאנט לשרת את הנזקקים, להאכיל את הרעבים וללמד את הנבערים מדעת, דורשת מאיתנו תגובה דחופה, ולאופן שבו אנו עושים זאת יש חשיבות רבה. לכן יש הכרח מוחלט שכל חבר באגודה התאוסופית יחקור, יהרהר ויתעמק בשאלה: מה אפשר לעשות כדי לסייע לעולם הכואב הזה? בחינה מקרוב, ברגעי השקט שלנו, של הבעיות בפניהן אנו עומדים ברחבי העולם והקשר שלהן להתנסויות וקשיי החיים, היא הדרך היחידה להכין את עצמנו וללמוד להבין את מורכבות המצב. היא גם תסייע לנו לתת תשובות פשוטות ותמציתיות אם נישאל על העניין. ככל שהתשובה תהיה יותר פשוטה ותמציתית, כך ייטב. חברים נלהבים-מידי באגודה התאוסופית, למרות כוונתם הטובה, עלולים להמם ולבלבל את השואל לחלוטין. איכר לעולם לא ירוקן את כל שק הזרעים שלו בפינה אחת קטנה של חלקת אדמתו, כי הוא יודע שהזרעים האלה יחנקו אלה את אלה ורובם, אם לא כולם, ימותו. הקשיבו היטב לשאלה הנשאלת, וענו לה בצורה הבהירה והקצרה ביותר שתוכלו. ואז, אם תבוא אחריה שאלה נוספת, טפלו גם בה באותו אופן וזכרו, שבאשר זרע אחד ישגשג, שק של זרעים שנזרעו באותו מקום לא יניב יבול.

לעתים מזומנות נפתחת באופן בלתי מצופה דלת לחקירה. לדוגמה, היא עשויה להיפתח בחדר המתנה של רופא-שיניים, כשמישהו שואל: "היכן תפרת את שמלתך?" מאותה התחלה פשוטה עשויה להתפתח שיחה. או כשאדם במסע קניות מתיישב לשתות כוס קפה, ייתכן שיישאל: "מאיזו ארץ באת; האם אתה נהנה כאן; היכן אתה מתגורר?" ענו בקיצור ובבהירות. אנשים שאינם מעוניינים בתאוסופיה ייתכן שירצו רק בשיחה עימכם, ולדבר על בעיותיהם, אך אפילו אז ייתכן שתוכלו לסייע להם, כפי שאמרה ד"ר בזאנט [דהארמה, עמ' 45]:

מקמו את האידיאל שלכם גבוה ככל שתוכלו. אך אל תכפו אידיאל זה על אחיכם, שחוק הצמיחה שלו עשוי להיות שונה לחלוטין משלכם. לִמדו את הסובלנות, המסייעת לכל אדם לעשות מה שנכון לו לעשות, ומה שטבעו מניע אותו לעשות. כשמניחים לו במקומו, עוזרים לו. למדו סובלנות זו שאינה דוחה שום אדם, חוטא ככל שיהיה, שרואה בכל אדם אלוהות בפעולה, ועומדת לצידו לסייע לו במקום להטיף תורה של הקרבה-עצמית שהיא לגמרי לא מובנת לנשמות הצעירות שאתם מלמדים .

זוהי העצה הטובה ביותר שנתקלתי בה מעודי – להניח לו במקומו [אך] לעזור לו. עזרה לו כיחיד תסייע גם לאחיו, בראש פתוח ובסבלנות. האדם עשוי להכיר מייד בכך שרכש ידיד,ולהיות אסיר-תודה על העצה הטובה שקיבל. אפילו בעלי-חיים יודעים כשלא אוהבים אותם. אך כשהם חשים נאהבים, יש הדדיות מיידית לטוב ואז – בין אם אוהבים זאת או שלא – הם יהפכו מייד למגן הנאמן של החבר החדש שמצאו.

נחזור לסיפור הגביע – המלך היה פצוע וחולה, מה שמסמל שיתוק נפשי. זה כה שכיח בעולמנו כיום. מסביב לטירה, אדמות המלך הפכו לשממה, מה שמרמז שמצבו הרוחני של המלך הקרין את עצמו על עולם הטבע שמסביבו, ומאחר שמחלתו וכפועל יוצא גם מצבו הרוחני, נשארו בלתי מטופלים, הארץ עצמה לא יכלה עוד להיות תקינה. האין זה בדיוק המצב שבו אנו מוצאים עצמנו כיום? עולמנו סובל מכיב נפשי קולקטיבי, שגורם למחלה בשם חמדנות. יש לה השפעה משתקת, מפני שלגמרי לא איכפת לה נושא הנזק שנגרם לטבע ולכל היצורים בטבע. עצים עתיקים ויערות שלמים נכרתים, אפילו יערות-גשם נדירים שנשארו יחסית מעטים מאוד כמותם נעלמים במהירות.בעלי-חיים נהרגים בקצב מדאיג,לא רק על ידי ציידים, אלא גם על ידי תכנון לקוי של כבישים ודרכים. זאת ועוד, הכמות האדירה של דשנים ורעלים שרוססו כדי להגן על צמחים מחרקים, שקעה אל תוך מי-התהום והרעילה בארות ומי-שתייה. חלקים גדולים מדרום צרפת ומדינות אחרות כבר הפכו לנטושים או שוממים. היחס לבעלי-חיים גרוע והם נטבחים לאלפיהם מידי יום, מתים בכאב וייסורים גדולים, מפני שלוח-הזמנים של התעשייה אינו מאפשר זמן מספיק כדי לתת להם הלם חשמלי, כך שהם מודעים לגמרי במשך התהליך של פשיטת עורם, וכך הלאה. הבה נסתפק בחזרה על דברי השחקן ששיחק את תפקידו של האיכר הוגינס בסרט "בייב", שאמר: "במהלך הכנת הסרט, החלטתי – שלא לאכול עוד מוצרים מבעלי-חיים… אם אנשים היו מבינים מה באמת כרוך בחקלאות תעשייתית, הם לא היו נוגעים עוד בבשר לעולם.האינטליגנציה, חוש ההומור והאישיות של בעלי-החיים שעימם עבדתי על הסרט "בייב" כה נגעו לליבי, עד שבסוף ההסרטה הייתי לטבעוני… כעת איני אוכל עוד כל מה שהיה מסוגל לרוץ, לקפוץ, לעוף או לשחות".

בכל מקום שיש בו חמדנות לא קיימת אהבה, וללא אהבה, המסע לשלמות הוא עקר. אנחנו שומעים עוד ועוד הצהרות ברדיו ובטלויזיה על כך שהפער בין העשירים והעניים גדל בהתמדה. ובכל זאת עוד יש אנשים המשלמים עשרים מיליון דולר בשביל לחוות את העונג וההתרגשות של מסע בספינת-חלל. אטומים לעוני המייאש בעולם, חבריו של איש-החלל מספרים בשבחו ובשבח אמצעי התקשורת המראים אומץ שכזה!

מהו אומץ? מהי אהבה? מהי חמלה? לאומץ אין כל קשר עם מלחמה, הרג או עשיית עשרים מיליון פעלולים! אהבה אינה מילה נרדפת לסקס! ובאשר לחמלה – ההשקפה הנפוצה של רוב הפוליטיקאים וידידיהם היא כנראה שחסרי הזכויות המיוחדות אינם צריכים להיות מוצאים להורג או נאהבים, מפני שממילא הם ימותו מרעב. יש אלפים מהם וככל שייעלמו,יידרש פחות כסף כדי לסייע להם! סכומים כבירים של כסף הובטחו לפיתוח העולם, כמו למשל לאפגניסטאן, כדי לעזור בשיקום התשתיות. אך האם הסכומים המובטחים שולמו במלואם אי-פעם? או האם השתמשו שוב בשיטה הישנה של גזר ומקל? האם לעולם באמת איכפת?

התלמודים של החוכמה הנושנה טואטאו אל מתחת לשטיח על ידי אנשים מודרניים רבים שהשתעבדו לקסם המדע, שאותו הוקירו ובפניו הרכינו ראשם. אחרי הכל, אנשים נבונים אלה יכולים לשַׁבֵּט ולעשות דברים שונים, כשהם פועלים על שינויי-צורה של הטבע במעבדותיהם. הנדסה גנטית היא השיגעון האופנתי החדש בימים אלה; והיא אכן שיגעון אופנתי. ג'ורג' וואלד, זוכה פרס נובל לרפואה ופרופסור לביולוגיה באוניברסיטת הארווארד, כתב:

[הנדסה גנטית] מעמידה את החברה שלנו בפני בעיות חסרות-תקדים, לא רק בהיסטוריה של המדע, אלא גם בחיים עלי אדמות. היא נותנת בידי האדם את היכולת לתכנן מחדש יצורים חיים, התוצרים של כשלושה ביליון שנות אבולוציה…

עד כה, יצורים חיים התפתחו לאט מאוד, ולצורות חדשות היה המון זמן להיקבע. כעת סדרם של כל החלבונים ישונה בן-לילה לחיבורים חדשים, ואיש אינו יכול לחזות את התוצאות… ההתקדמות לכיוון כזה עלולה להיות לא רק בלתי חכמה, אלא גם מסוכנת.ייתכן גם שהיא תאפשר התפתחות של מחלות חדשות בבעלי חיים ובצמחים, מקורות חדשים של סרטן ומגיפות חדשות.

הבעיה היא שמדענים רבים הינם בובות-משחק, גוף ונשמה המשועבדים למִתקנים אוטומטיים, והם מבצעים את הריקוד המסוכן וחסר האחריות שלהם לצליל מטבעות הכסף, המסופק על ידי ארגונים וחברות גדולים וכוחניים.

אם אנחנו רוצים לרפא את העולם הזה, עלינו לעבוד קשה כדי להחזיר אל הזירה ערכים מן העבר, במיוחד כעת, כשרוב האנשים מתייחסים אליהם כאל מיושנים. ייתכן שאפילו נצטרך להחדיר-מחדש את הרעיונות של אמת, יופי, אהבה וחמלה, כפי שאומר הרוזן טולסטוי:

חמלה היא אחת מן היכולות היקרות ביותר של הלב האנושי. כשהוא חומל על סבלו של יצור חי, האדם שוכח את עצמו ומבין את המצב של פורענות. ברגש שלו, הוא יוצא מבידודו ורוכש את האפשרויות לאחד את קיומו עם זה של יצורים חיים אחרים.

החמלה היא חוק החוקים ביקום. זהו חוק ההרמוניה והאחדות של כל חי, עם כל היצורים החשים, ורק כשאנחנו מבינים זאת באמת תתחיל לזרוח בתוכנו, מעומקי הווייתנו, גישה חדשה לחיים. כשנסרב לגמרי לקחת חלק בניצול ובבגידה בטבע. האם הטבע בגד בנו אי-פעם? וורדסוורת' אומר:

אמא-טבע מעולם לא בגדה בלב שאהֵבה;
זכותה המיוחדת לאורך שנות חיינו אלה,
להוביל מהנאה להנאה.

לב אוהב הוא לב נותן, לא מתוך מטרה מסוימת, להשיג משהו בתמורה; זאת פוליטיקה.איננו יכולים להיות פוליטיקאים כאן באגודה התאוסופית, אבל אנחנו יכולים להיות משרתים. אדם אינו יכול לאהוב אלא אם הוא משרת – לשרת לא כמידה כנגד מידה, אלא בכל לבכם. נהיה משרתים ראויים לטפל במחלתו של המלך רק כשנפסיק לנצל את האדמה למטרות אנוכיות ונאהב אותה, את האם הדואגת שלנו, אמנו הסבלנית, בהערצה גדולה. אז תחגוג אמא-טבע את השינוי בליבנו ותגיב כשתיעשה שוב לאדמה בעלת צמיחה שופעת,ירוקה ומכוסה בפרחים, שם יצמח שפע של מזון לכל ובעלי חיים יוכלו לרעות ויטופלו בנעימות כאחינו הצעירים. מתי יבינו בני האדם כי שירות העולם הוא אחריות רצינית ביותר, שעלינו לחלוק בה?

פתגם אוקולטי עתיק יומין אומר, כי "זה שיפיק תועלת מחוכמת המיינד האוניברסאלי,צריך להגיע אליה באמצעות האנושות כולה, ללא הבדל בין גזע, צבע, דת או מצב חברתי".ממימרה זו נודף ניחוח של מצרים העתיקה, שם התקיים גם הרעיון ש"לוּ התבקשו האלים בזמן הנכון, הם היו ממש יורדים מן הכוכבים ומעוררים את הטבע האלוהי שבאדם". אבל,כמובן, הם היו מעוררים רק את היחידים והקבוצות שהכינו את עצמם ביסודיות, על ידי טיהור-עצמי ומעשים זולתניים. כשחברי אגודה זו נותנים את כל דעתם לנושא הזה של כּוּליות, של ריפוי המצב הנוכחי, לא רק בזמן המיועד למדיטציה, אלא בכל רגע, עשוי לקרות שיתווסף לכוחנו כוח הרבה יותר גדול, כך שטבעה של האדמה יחזיר שוב את שמחתו ויופיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>