מה היעוד שלי? היעוד האישי ומטרת החיים – חיפוש, גילוי והגשמה

אברהם אורון

המושגים ייעוד ויעד מצביעים על הרעיון של תנועה, שינוי והתפתחות. כלומר החיפוש של האדם להבנת המסתורין של עצמו, את משמעות חייו ואת מקומו בבריאה המופלאה הזאת. זהו מסע של האדם – ניצוץ מהתודעה האלוהית, שבמהלכו הוא מגלה ומבטא יותר מעצמו ומייחודו.
במילים הללו יש גם רמז לקיומו של כוח תבוני עילאי, שהועיד את האדם לייעוד מסוים, כפי שמופיע בתנ"ך בדברי האל אל הנביא ירמיהו: "בטרם אצורך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מבטן הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך".
כפי שכל העלים בעץ דומים, אבל יש בכל אחד משהו ייחודי – כך גם לגבי כל ניצוץ של תודעה שנפרד מן התודעה האוניברסלית, ויוצא למסע של גילוי עצמי וביטוי הפוטנציאל הייחודי שלו.
הייעוד הוא במהותו נסתר וחבוי במימד הפנימי של האדם, והוא מתגלה בהדרגה לאדם לאחר שנים רבות של ניסוי וטעייה
במהותה של הבריאה קיימת האחדות או האחד, שבתהליך הבריאה וההתגלות שלו מתפצל לאין ספור אנרגיות, כוחות וביטויים חומריים שלהם, בדומה לעץ שמתפצל מן הגזע לענפים ראשיים, משניים, שלישוניים וכך הלאה.
הלנה בלוואצקי, מייסדת התנועה התאוסופית, בטאה זאת בספרה "התורה הסודית":
"היקום הוא תוצר של אלף אלמנטים ואף על פי כן ביטוי של רוח אחת – כאוס לחושים, וקוסמוס לתבונה".
ובמקום אחר ב "תורה הסודית" היא כותבת על המארג המקשר את כל אינספור החלקים והביטויים לאחדות אחת:
"מהאלים ועד בני האדם, מהעולמות ועד האטומים, מהכוכב ועד להבזק האור, מן השמש ועד לחומו… של היצור האורגני הפשוט ביותר – עולם הצורות והקיום מהווה שרשרת אדירת ממדים שכל חוליותיה קשורות יחדיו".
כל נשמה היא כמו זרע שטמון בו פוטנציאל לפריחה ייחודית במינה. הפריחה הייחודית הזו היא הביטוי של תרומת הנשמה לשלם, שהיא חלק מתוכו. כל אישיות היא שלב בהתפתחות לקראת מימוש הפוטנציאל הזה.
היעוד במישור הנשמה קשור תמיד לאחדות החיים ולאופן שבו הנשמה האינדיבידואלית משתלבת באחדות הזו. מאחר והיעוד של הנשמה קשור לאחדות או לשלם, אזי היעוד ברמה האישית קשור גם הוא לביטוי הפוטנציאל היצירתי הייחודי של האדם, בחיים ובעשייה, שתורמים לחברה או לקהילה שבתוכה הוא חי.
ככל שרמת ההתפתחות התודעתית של האדם גבוהה יותר, כך יבוא הדבר לידי ביטוי בעשייה שתורמת לכלל, עם פחות ופחות מניעים אישיים. ככל שהמניעים האישיים פוחתים, כך תתקיים יותר הרמוניה עם הייעוד הגבוה של הנשמה, והאדם יחוש יותר שלם ובשלום עם עצמו.
אך לשלב הזה שבו מתפתח באדם החוש הפנימי שמאפשר לו לחוש משהו מהמארג הנסתר המאחד את כלל בני האדם וכלל החיים – לשלב הזה קדם תהליך ארוך ומייגע שהשתרע על פני היוולדויות רבות, שבהן האדם למד תוך הרבה סבל את השיעורים הבסיסיים שמלמד החוק הקפדן אך הצודק תמיד, חוק הקארמה.
חוק הקארמה, הקרוי גם חוק האיזון וההרמוניה, מלמד אך ורק את השיעורים שיבהירו לאדם, שכל התנהגות שפוגמת בהרמוניה ובאחווה תזמן לאדם סבל. בתמצית הוא מלמד: "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך", וחברך הוא כל בני האדם וכל היצורים החיים. ובמילים אחרות: "ואהבת לרעך כמוך" – ושוב, רעך גם הוא כלל החיים בטבע.
התפתחות התודעה האנושית היא תהליך איטי מאוד וכאמור משתרע על פני היוולדויות רבות של הנשמה. ובמהלכן של תקופות חיים רבות כל נושא היעוד אינו רלבנטי. כי כל עוד האדם לא התקדם באופן משמעותי בלימוד החוקים הבסיסיים של ההרמוניה והאחווה, הוא לא יהיה פתוח ליעוד הגבוה שלו, שבבסיסו מצוי השירות ממקום נקי ממניעים אנוכיים.
יחד עם זאת חשוב לציין, שכל אדם שמשתדל לעשות את עבודתו, תפקידו או חובתו, נאמנה – בין אם הוא רופא, טכנאי, מורה בבית ספר, טבח או עובד ניקיון – גם אם יש שם מניעים אישיים ובמידה מסוימת גם אנוכיים – יתקרב לקראת הגילוי וההגשמה של יעודו הגבוה.
רבים מבלבלים את היעוד עם העיסוק וחושבים, לדוגמה, שההתקדמות בסולם העיסוקים מעבודת כפיים אל תפקיד ניהולי, מהווה גם התקדמות במימוש היעוד. ההתקדמות היא פחות בתפקיד או בעיסוק, ויותר באופן וברוח שבהם אנו מבצעים אותו. אולי אפשר לתמצת את המצב שבו אנו חיים את הייעוד שלנו במילים הבאות:
החיים בהתאם לייעוד מאפשרים לאדם לפתח ולבטא את הפוטנציאל היצירתי שלו, תוך תרומה לחברה שבה הוא חי, ובתחושה שהוא שלם עם עצמו, גם כשיש קשיים ולא הכל מצליח כפי שהיה רוצה.
ייתכן שבעצם העיסוק נוכל כבר לראות אינדיקציה לגבי אפיק השירות העתידי, שבאמצעותו יתממש היעוד הגבוה של הנשמה. כי אפילו בשלבים מוקדמים, כאשר אנו רואים מסירות והתמסרות בתחום מסוים, זה אולי יכול לשמש כרמז על התחום העתידי, שבאמצעותו תתעל הנשמה את האנרגיות שלה ליצירה ולשירות.
כמו למשל יכולת ניהול ואירגון בעסק משפחתי שיכולה להצביע על הכיוון שבו יוכל האדם לתרום בקנה מידה גדול יותר לקהילה או לעם. וכנ"ל לגבי יכולות של הוראה או אמנות ןעוד…
אבל חשוב לזכור שיהיו בחייהם של בני האדם עיסוקים רבים, שאינם אלא תחנות מעבר, שמכינות אותם לקראת תחום הביטוי והשירות שהנשמה שלהם הועידה להם.
היעד האנושי או מטרת החיים הוא המצפן וכוכב הצפון, שאמור להדריך ולהנחות את היעוד האישי. כל הדרגות הגבוהות של התפתחות האינטלקטואלית, הרגשית והרוחנית שאנו מוצאים באנושות יכולים להצביע על כך שהתודעה האנושית מתפתחת, ושבהדרגה וכנראה בתהליך ארוך ולא פשוט, נראה יותר אנשים שיתפתחו להיות בני אדם שלמים, חכמים, אמיצים, אמיתיים, יצירתיים, חופשיים ואולי גם מודעים לכך שהם חולקים אותה מהות פנימית שהינה חיים, תבונה ואהבה, עם כל היצורים.
ניתן לומר, שתמצית היעוד האישי בכל שלב בחיים היא לחיות ולפעול באופן שמקדם את האדם אפילו במידה קטנה, בדרך לפתח אחת מן האיכויות של האדם השלם שמנינו בפסקה הקודמת.
הצעד הזה מורכב מדרך החיים, הלימוד, החשיבה, ההתבוננות והעשייה שהאדם מסוגל להם בשלב הנוכחי של התפתחותו או, במילים אחרות, היעוד האישי הוא הצעד הבא האפשרי בתנאי החיים הנוכחיים שלי (שנקבעו על ידי הקארמה שלי), להתפתחות לקראת מימוש היעד הכלל אנושי (מטרת החיים) שבתמצית ניתן להגדירו כלהיות אדם שלם.
המרכיבים החיוניים להתוודעות לצעד הבא שעלי לעשות הם: לימוד, חשיבה וקשב פנימי, שבעקבותיהם יבוא המאמץ לחיות ולפעול ברוח האיכות שברצוני לפתח. הלימוד הרוחני, והחשיבה שבאה בעקבותיו, עוזרים לנו להבין לעומק את העבודה שעלינו לבצע, ואת הקשיים שעלולים לצוץ בדרכנו.
מדובר בלימוד של איכויות כמו הרמוניה, אחדות, אמת או חירות, בכתביהם של מורי אמת שהגשימו את היעד הכלל אנושי, בשילוב עם הגות מעמיקה בדבריהם. במהלך כל התהליך הזה חייבים לעצור מידי פעם ולהיכנס למצב של שקט וקשב פנימי עמוק, שמאפשר לנו להיטען, להתחזק ולקבל הדרכה והנחיה מתוכנו לצורך המשך העבודה. במקביל לכל התהליך הזה, עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב עד כמה הראייה שלנו מעוותת על ידי דעות קדומות ואמונות שגויות, שעל ברכיהן גדלנו.
האשליה הגדולה ביותר שבה אנו שרויים היא אשליית האני הנבדל, או הזהות השגויה שלנו, שמונעת מאיתנו להתוודע לעצמי האמיתי. האני הנבדל, שהינו הדימוי העצמי שיצרנו וחיזקנו בתודעתנו, הינו מקור הבורות, הנפרדות, האנוכיות, החמדנות וגם הכעס והפחד. זוהי חומה בצורה שעלינו לעבור לפני שנוכל לדעת את עצמנו ואת ייעודנו, במובן של התרומה הייחודית שנועדנו לתרום לקהילה או לעולם.
ככל שהידיעה העצמית מעמיקה כך מתבהר ומתגלה הייעוד האישי האמיתי של האדם. ( האם מובן מדוע? נשמח לשמוע את דעתכם! )
ולסיכום הנה דבריו של אדם ותאוסוף דגול – פרופסור ארנסט ווד – כמופיע בספרו "ריכוז, מדיטציה, ובנית אופי ":
"אתה חי למען מטרה מסוימת, ואתה בקושי מודע לכך. אתה מחפש אחרי משהו, או מצפה לו, והיעדרו גורע ממך סיפוק מלא.
כלל מטרותיך הקטנות, אלה שעיסוקן בדברים של היום ומחר, בשבוע הבא, בשנה הבאה וכך עד לסוף חייך, ויעודך האנושי השלם שעליך להגשים בגדולה בלתי-משוערת בעתיד הרחוק (לאורך חיים רבים עלי-אדמות ובעולמות אחרים), כל אלה נתונים בידיך, כשם שתנאי-חייך הנוכחיים הינם תוצאת המאמץ שנעשה בעבר, ותו לאו. במאמץ שתשקיע היום תוכל להאיץ את בנייתם של חיים מלאי גדולה".

מייל לתגובות
theosophyisrael@013net.ne

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>