מה מקומה של הנשמה בחייך? האם נוכל להתעורר יותר לאנרגיה ולהשפעה של הנשמה בחיינו? ליצור מקום לאור של הנשמה בימים לא פשוטים אלה

ה. ק. צאלונר

מתוך ספרה השביל אל הריפוי – בהוצאת האגודה התאוסופית

…בשיעור זה אני מתכוון לדבר על אחד הגורמים החשובים ביותר החיוניים לתהליך הריפוי ברמות הבסיסיות. מבין כל שוכני כדור-הארץ, לאדם בלבד ישנו הפוטנציאל להיות מודע למטרתו הספציפית ולמקומו בתהליך הכללי של האבולוציה. כתוצאה מכך רק לו יש יכולת להתאחד, בבוא העת, במודעות מלאה עם הרצון האלוהי. איחוד זה מתאפשר היות והאדם מכיל בתוכו את המרכז, או הגרעין, של האור והכוח הרוחני … דבר זה יאפשר לו, לאחר שיגיע להתפתחות מסוימת, להתחיל ולבטא כוחות אחרים הרדומים בתוכו, כוחות המצויים ברמות שונות של קיומו; עד שיגיע, בבוא העת, לגבהים בלתי מוגבלים של חכמה, יופי והארה.

המרכז הזה הוא העצמי העליון, או הנשמה. הרבה נלמד ונכתב אודות הנשמה, היות ואך ורק על-ידי הבנה מסוימת של טבעה ותפקודה ניתן למצוא את המפתח להבנת קיומו של האדם ותכליתו.
חוזר כאן הקושי, הבא בעקבות עצם הנסיון להגדיר משהו כל-כך רוחני עד שהמילים, באופן בלתי נמנע, עלולות להגביל ולעוות את המשמעות.

אבל אם לא תהיה הבנה מסוימת אודות היחסים בין האישיות לנשמה, אי-אפשר יהיה להשיג ריפוי ברמות העמוקות יותר.
לשם כך אתן לך רמזים אחדים בלבד, ומספר רעיונות על אודות הנשמה, בתקווה שעל-ידי מדיטציה עליהם ונסיון לתפוש באינטואיציה את מה שאי-אפשר לבטא במדויק, תוכלי לצעוד את הצעד הראשון מעבר לפער החשיכה, שעדיין מפריעה לרוב האנשים להכיר בטבעם האמיתי.

אחת הבעיות הגדולות שבהן נתקל המתחיל, היא להבין ולקבל את הדואליות שקיימת ברעיון אודות קיום שתי רמות בו-זמנית, גבוהה ונמוכה, של מודעות האדם – של הנשמה ושל האישיות.
הפרט חש עצמו מנותק לגמרי מחלק זה של עצמו, בעוד חלק זה אמור להיות המקור של קיומו, ובכל זאת חלק זה נראה לגמרי "אחר", מרוחק, מנותק מכל מה שהוא חושב על עצמיותו – הרגשות, התקוות, התשוקות, הפעולות, ההתנסויות, התכונות, היכולות; בעצם מכל מה שהוא.

למרות שנאמר לך פעמים רבות שאת ונשמתך – אחד, ושהיא ההתרחבות שלך במימד אחר, לטענה זאת לא יהיה ערך והיא לא תהיה מציאותית, אם לא יהיה לך קשר מודע איתה (עם הנשמה).
העובדה שהשתמשתי במילה "זה" (it) בשביל הנשמה יכולה ליצור דימוי שגוי במוחך. אבל אם אגיד "את" גם זה ייצור דימוי שגוי באותה מידה, היות ואת לא מרגישה שהנשמה היא את. ויחד עם זאת, לדבר על הנשמה "שלך" יהיה לא נכון באותה מידה, ולמעשה עלי לדבר על הנשמה כאת, ועל האישיות שאיתה אתה מזדהה כלא יותר מאשר הצל "שלך", כי זו בדיוק מהות האישיות – צל, השלכה חלקית, ביטוי של העצמי האמיתי שלך.
בכל אופן אמשיך להשתמש במילה "זה" (it) בדברי על הנשמה, כי זה יהיה יותר לא-אישי, במובן שזה מבטא יישות אינדיבידואלית שאינה זכר ואינה נקבה, אבל מכילה בתוכה את הנסיון והתכונות של שניהם.

כדי שריפוי ושלמות יתרחשו, חיוני לגמרי שייעשה נסיון רציני להבין שהנשמה, או העצמי הגבוה, הוא העצמי האמיתי שלך, אותו חלק ממך שלא מת אף פעם. זאת את הנוסעת בזמן, אשר בתודעתה מאופסנות כל ההתנסויות שגרמו ליצירת אישיותך הנוכחית, התכונות והפוטנציאל, כל הציוד שאיתו את מגיעה לגלגול זה. אבל הרבה יותר מזה: זהו הכלי של האור הרוחני אשר יאיר לך יותר ויותר את הדרך בעולם.

היגד חיובי קצר, מדי בוקר, יעזור לך להתחבר אל אותה זהות של חיים ותכלית שקיימת בין הנשמה לאישיות.
למשל נסי להגיד, בשכנוע עצמי, ברגע שאת מתעוררת:
"אחד אני עם הנשמה. אני – הנשמה – אשתמש היום באישיות באהבה לנתינה ושרות". או: "מה שאני חושבת עליו כעל עצמי הוא כלי לשימושה של הנשמה".
על-ידי כך שתנסי לראות את עצמך תמיד כאן, על פלנטה זו, כערוץ אשר באמצעותו תתרחש תיקשורת יותר קרובה בינך על האדמה לבין הכוחות האלוהיים שמועברים על-ידי הנשמה, את תפתחי את עצמך לכוח הריפוי הגדול ביותר ביקום.

כך הזכירי לעצמך באופן תמידי שהאישיות הזאת, אשר לעתים כה קרובות מגבילה, מעוורת ומעוותת את התשוקות והשאיפות שלך וצובעת את פעולותיך המודעות, אינה יותר מאשר חומר, שבו "האני" האמיתי הלביש באופן זמני את צורתו המאירה, על-מנת שיושג יותר נסיון וידע בעולם הפיזי ואפשר יהיה לפתח כוחות ויכולות גדולים יותר. מטרה זו כוללת גם את תשלומם של חובות ישנים שעצורים בצורה הפיזית, מאחר ואפשר לשלם אותם אך ורק כאשר המודעות מעוגנת באותו מישור. כי אחת מהמטרות העיקריות של הנשמה היא לשחרר חומר מורעל על-ידי תיקון חוסר האיזון, טיהור ויצירת מעברים, שדרכם ניתן להעביר אור אל העולם.

או חישבי על עצמך כשליחה שלה, כשותפה שלה, כחברה לעבודה משותפת. לפחות עשי זאת בהתחלה, עד שתרכשי את היכולת להרגיש את עצמך ואת נשמתך – כאחד; עד שתדעי, שמרכז זה של חכמה ושל אהבה טהורה הינו את. בעודך על האדמה הזאת אינך מסוגלת לזכור את טבעך האמיתי ולהיות במגע איתו בכל זמן, רק בשל חוסר מידה מספקת של התפתחות רוחנית לתובנה אמיתית. כי עלייך לזכור, שמגע יכול להתקיים אך ורק כאשר את יוצרת בתוך אישיותך ערוץ של תיקשורת.
אולי אנלוגיה תעזור לך.

אפשר להשוות את אישיותך לצוללן, אשר בזמן הירידה אל מעמקי האוקיינוס נבהל מהמיסתוריות שבו, וכאשר הוא נתקע בסבך הסלעים והצמחייה הוא שוכח, מתוך הפחד והפאניקה, איך להפעיל את חבל הביטחון שקושר אותו אל חברו על-מנת שיוכל לתקשר איתו; הוא שוכח אפילו איך לשלוט במיכשור שנמצא עליו, וכך הוא נתון בסכנת מוות.

אבל את, הצוללת באוקיינוס החושים ובמעמקי ים האשליות, לא תהיי אף-פעם בסכנת מוות כזאת – כי את אף-פעם לא מנותקת לגמרי או נעזבת, כפי שאת לפעמים מאמינה. כל הזמן השותף שלך, העצמי האמיתי שלך, מחכה מעלייך ומקשיב לסימנים שלך, אבל עד שלא תעשי את המאמץ למשוך בחוט הביטחון ולהגיע לתיקשורת מהקצה שלך, מעט מאוד יכול להיעשות מצידך באופן מודע.
ישנה טכניקה מדוייקת לכל הפעילויות, הרוחניות והחומריות כאחד, ויש לקיים תנאים מסוימים לפני שהגבוה יתגלה ויפעל בתוך הנמוך על-ידי חדירה אל השכבות הצפופות יותר של חומר שמפרידות ביניהם. גם הוא כפוף למיגבלות החוקים במישור שלו.

כך, עד שהצוללן רוכש מידה מסוימת של שליטה עצמית ונזכר בשיטות שבהן עליו להשתמש כדי לתקשר עם בן-זוגו, הוא ימשיך לנדוד בחשכה ויהיה טרף למפלצות שבעומק – ספק, פחד ואשליה של נבדלות.
את הטכניקה הזאת, שבה תוכלי לבוא במגע ישיר עם האספקט הגבוה יותר של העצמי, אני מקווה ללמד אותך.
התהליך מתחיל מרמת האישיות, תחילה על-ידי רכישת תפישה ברורה על טבעה של הנשמה, ואחר כך על-ידי עבודה של פתיחת כל החסימות, אשר עידנים של עיוורון וטעויות בנו בין האישיות לבין מולידה, "אביה שבשמים", או כפי שהוא מכונה לפעמים – המלאך השומר.

קיים כאן קשר הדוק בין עבודת האישיות לבין עבודת הנשמה, היות וגם הנשמה מהווה השתקפות חלקית, או השלכה, של מרכז יותר גבוה של התגלות אלוהית, נקודה של אנרגיה רוחנית ממנה היא מושכת את חייה והווייתה. גם היא מנסה ליצור מגע עם רמות גבוהות ממנה, עם מישורים יותר מוארים ובעלי עוצמה, עם "האב" שלה ו"המלאך" שלה, על-מנת שתוכל לשקף את דמותם בתוכה ולהקרין ניצוץ, דרכה אליך, הנציג שלה במצב מוגבל יותר של מודעות. ולתהליך הזה, של העברה או ירידת האור מרמה אחת אל השנייה – אין סוף. סיפור "סולם יעקב" הוא אנלוגיה מושלמת לשיטה הזאת של חדירת החומר, אחד בתוך משנהו, והתגלותה של מחשבת הבריאה דרך העולם הנגלה.

עכשיו אולי תתחילי להבין מדוע כל המורים הרוחניים מדגישים כל-כך את חשיבותה של ההתחברות אל הנשמה, ולא רק למען הפרט, היות וכל התקדמות לקראת קשר הדוק יותר, בתוך ההיררכיה הגדולה הזאת של כוחות, מגבירה את הזרם של הכוח המתקן והמרפא בכל הרשת הזאת. לכן חשוב מאוד שכל פרט יתרום את חלקו על-ידי עבודתו על ההרמוניה הפנימית שלו בממלכתו האישית הקטנה, כיוון שבלעדיה זרימת הכוח נחסמת.

בה במידה שתוכלי לפתוח את עצמך אל המקור הפנימי הזה של כוח וחכמה, אני מבטיח לך שככל שהמגע נעשה קרוב יותר ותדיר יותר לא תהיי עוד עבד לגופך החולה, לתשוקות, לבלבול החושים ולמתח שבו נתון מוחך.
מפני שגם הפחד וגם הספק העצמי – שני האויבים העיקריים – יפחתו כאשר תתחילי לסמוך יותר על ההדרכה של הנשמה, ולא תחשבי עליה יותר כעל "משהו" בלתי-מושג, מופרד ורחוק.
אבל כפי שכבר הזהרתי אותך, אל תצפי ששינוי כזה בהשקפה יתרחש במהירות. שינוי זה צריך להיות תהליך איטי, ככל צמיחה אמיתית וקבועה. הצמח שנדחף באמצעים מלאכותיים, תמיד חלש ומתמוטט עם כל התקפה.

הנסיון הראשון יהיה קשה, במיוחד עבור אלה שחיו עד עכשיו סגורים בקונכיה של האישיות המפרידה. יש לשבור את הקונכיה, וזהו כמובן תהליך כואב. אבל תוכלי לנחם את עצמך עם המחשבה, שעם כל סדק שנוצר תינתן לאור האפשרות לחדור יותר עמוק. אם כך, קבלי את המתח הבלתי נמנע באמון, בידיעה שהוא מצביע למעשה על שחרור.

הזכירי לעצמך כל הזמן שכבר אינך לבד, אלא הינך מאוחדת עם כל יתר האספקטים של ההתגלות האלוהית, וש"האור הפנימי", כפי שמכונה הנשמה לפעמים, הוא למעשה אספקט חי של עצמך. ככל שתצליחי יותר ויותר לזכור את הרעיונות האלה, בה במידה ייהפכו החיים ליותר ויותר קלים. רבים כל-כך מסבלותיו של האדם, פחדיו, הכמיהות חסרות הפשר שלו, השגיאות והפשעים נגד עצמו ואחרים – הם תוצאה של השכנוע העצמי שלו בבידודו, בהרגשתו שהוא כילד בוכה באפלה.

היות ובני-האדם אינם יודעים את המשמעות האמיתית של חייהם היום, ומלמדים אותם זאת רק לעתים רחוקות – הריהם פועלים תמיד בהנחה שהם נמצאים על האדמה הזאת למען השגת המטרות והתשוקות האישיות שלהם בלבד. אט-אט ובהדרגה, אחרי נסיונות חיים רבים, הם מבינים שחיים המוקדשים אך ורק לתשוקות ולרעב של העצמי הנמוך יותר מובילים למחלות ולחוסר איזון בכל רמות הווייתם. קיים עדיין מספר מועט של רופאים ומרפאים אשר למדו, שהצורך האמיתי הוא ללמד את האדם איך ליצור מגע עם מקור זה של הבנה אמיתית, שאותה אפשר להשיג ברמות הרוחניות בלבד. כי רק ברמות הרוחניות אפשר למצוא את ההדרכה, באמצעותה ייצא האדם מהמבוכה שבה הוא שרוי.
כנראה שבעיתות אלה קשה עוד יותר להגיע לתובנה זו מאשר בתקופות אחרות, היות והנטייה המודרנית היא להתרכז כמעט לגמרי בפעילות חומרית, נטייה החוסמת את צלילו של הקול הקטן והשקט של העצמי האמיתי, מלבד לאלה אשר כיווננו את השמיעה הפנימית שלהם לתו זה.

התחילי כך, על-ידי חיפוש אחר השקט. היכנסי לעצמך ככל שתוכלי לתקופות של שקט ובדידות, אפילו קצרות, במיוחד כאשר הקולות של פחדייך, ספקותייך ותשוקותייך נשמעים ביתר עוצמה. בעזרת הנסיון להשקיט את המחשב חסר המנוח, את מרגיעה בו זמנית את רגשותייך המגורים על-ידי הרעשים של הפעילות המנטלית הנמוכה.

כאשר את, כאן במעמקים, תהיי מסוגלת לזכור את כוחותייך הרוחניים ולשלוט בדרך חייך – תמיד תהיה תשובה. בכל פעם שאת מאשרת את האחדות הבסיסית שלך עם המרכז הזה של אנרגיה – את יוצרת ערוץ עוד יותר חזק בחומר המעודן, ערוץ באמצעותו יכולה העזרה להגיע. בדרך זו תוכלי להגיע לרגעים של הזדהות מודעת עם הרמות הגבוהות של מודעותך, ואז תוכלי להתקדם באומץ ולהתעמת עם כל בעיה ו/או התנסות שתפגשי.
כי זכרי: אחד הצעדים שעל האנושות לעשות הוא להגביר את תפישת האמת במחשב הנמוך. זאת הסיבה לאותו צורך שדוחף את האדם אל התפשטות, ידע ותגליות. כל ההרפתקאות הפחות חשובות האלה הן רק סמלים, שמייצגים את המשלימים הרוחניים שלהם.
לכן, השתמשי בכל הזדמנות כדי להוריד למטה את אותו ידע על אחדות החיים, אשר נמצא כבר בתוכך ברמות היותר גבוהות.

פתחי את עצמך לכל דחף שמגיע מהנשמה, וכך תלמדי לעבור אל מעבר למיגבלות החושים החוסמות את מאמצייך להזדהות עם הרוח האוניברסלית, שהנשמה שלך היא רק השתקפות שלה.
כי למען האחדות המודעת עם האור האחד נבראת, וליבך לא ישקוט, ולא תוכלי להגיע לשלווה, עד שלא תושג מטרה זו.

עברית: ברכה הוניג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>