מסעות אל מעבר למוח – החוויה המיסטית במצבי מוות קליני

 ד"ר קנת רינג

       ד"ר קנת רינג הוא פרופסור כבוד לפסיכולוגיה באוניברסיטת קונטיקט בארצות-הברית. המאמר הנו מתוך כתב העת לתאוסופיה "אור" מס' 57

במהלך מחקרים שעשיתי במשך למעלה משני עשורים, אודות התנסות במצבי מוות קליני (ממ"ק), ראיינתי מספר רב של אנשים שסיפרו לי סיפורים מרתקים אודות מפגשים עם אור בוהק ועם דמויות אור המשתלשלות מתוך לב-ליבה של התנסות זו. סיפורים כאלה, הפכו עתה להיות חלק מתוך הידע הכללי שלנו על המוות, והם מבטאים חזון שיש עימו נחמה רבת-עוצמה על הצפוי לנו בשלב המעבר מן החיים אל המוות.

למרות שרבים מאיתנו התרגשו עמוקות תוך קריאה על התנסויות כאלו, כמעט ואף אחד לא נותן דעתו לכך שסיפורים אלה אינם אלא דוגמאות לממ"ק חלקיים בלבד, דהיינו, הם מציגים בפנינו רק את השלבים הראשונים של המוות, ולא את כל הדרך כולה.

מנקודת מבט זו יהיה זה אך טבעי לשאול האם מישהו בכלל עשה את מה שעשוי להיות המסע אל המוות במלואו, ושב אחר-כך אלינו, כדי לספר לנו עליו?

בעקבות שנים של מחקר, אני יכול לומר שהיו מצבי מוות קליני שככל הנראה חדרו אל מעבר לתחום בו מסתיימות רוב ההתנסויות האלה, והדיווחים אודות מסעות אלו אל מעבר לאור, מאפשרים לנו מבט חטוף לתוך יקום קורן, שלא נגלה בפנינו עד כה, ואשר קרוב ככל הנראה למקור הראשוני של הבריאה עצמה. אמנם, המסעות אל מעבר לאור, שחלק מהם ברצוני לחלוק עימכם במאמר זה כמעט תמיד מדברים על, או מרמזים למציאותו של אור נוסף, שהוא מעין אור ראשוני, שהוא המקור לכל, מקום ממנו אנו באים והמקום שאליו אנו חוזרים. מסיבות אלו, אני קורא להתנסויות נדירות אלו, מסעות אלו אל המקור האלוהי, "התנסויות אולטימטיביות במהלך מוות קליני" (התנסות שמגיעה למקור הראשוני של האור האלוהי), ומאמין שהן משלימות את הסיפורים האופייניים להתנסויות בממ"ק, אשר רק מרמזים לכך.

כאן, ביכולתי להדגים בפניכם שלוש התנסויות ראשוניות של ממ"ק מתוך המחקר שלי. תיאורים מפורטים יותר, ותיאורים חלקיים של התנסויות אחרות אפשר למצוא בספרי האחרון  שיעורים מן האור[1].

בלי שום ספק אחת ההתנסויות הבולטות ביותר בהן נתקלתי מעודי היא של ידידי מלן-תומס בנדיקט (Mellen-Thomas Benedict) שמתגורר כיום בקליפורניה, שם הוא מפתח בהצלחה טכנולוגיות ריפוי באור שמקורן בחלקן ממידע שהוא קיבל במהלך ההתנסות האישית שלו בממ"ק, שבמהלכה, כששהה בתוך האור, הוא מצא עצמו מבקש לדעת מהי המהות האמיתית של אותו אור, ולהיאסף אליו באופן מושלם. וכאן אצטט אותו במישרין:

היה זה הדבר היפה ביותר שראיתי מעודי, רק (קולו רעד) רק נכנסתי לתוכו ו… (קולו השתהה), זה היה פשוט מהמם (קולו השתנק), זה דמה לכל האהבה שהשתוקקת לה מעודך, וזו היתה אהבה שמרפאת, מבריאה ומחדשת, וככל שנכנסתי אליה יותר שבתי ואמרתי: "אני רוצה לדעת, אני באמת רוצה לדעת מה מתרחש פה", ונאספתי לתוך האור ולהפתעתי, דרכו, פום! באותו זמן התחושה היתה שאני מסתחרר איפה שהוא בחלל. אינני יודע אם נעתי היכן שהוא בחלל, אבל לפתע יכולתי לראות את העולם מרחף על פני, יכולתי לראות את מערכת השמש מרחפת על פני, יכולתי אז לראות גלקסיות – וכן הלאה.

לבסוף, היתה לי התחושה שאני חווה משהו שהיה קיים תמיד. ראיתי את כל-כולו – הגלקסיות הפכו לכוכבים קטנים ולמקבצים גדולים של גלקסיות ועולמות על גבי עולמות, וממלכות אנרגטיות, זה היה פשוט מחזה מרהיב והרגשתי שאני חולף ביעף, אך אני חושב שזו היתה התרחבות מהירה של המודעות שלי, וזה קרה כל כך במהירות ויחד עם זאת בצורה כה מפורטת, שהאיר עלי במישרין אור נוסף, וכאשר פגעתי באור זה, היה זה כאילו, (הפסקה) התפוגגתי או משהו, והבנתי באותו רגע שצלחתי את המפץ הגדול. זה היה אור הראשון ואני עברתי דרך המפץ הגדול. זה מה שקרה, חציתי את המסך אל עבר – מה שנהגו הקדמונים לכנות "האין האלוהי" (Void). לפתע הייתי בתוך האין והייתי מודע לכל מה שאי פעם נברא. היה זה כאילו הבטתי מבעד לעיניו של אלוהים, הפכתי להיות האלוהים. לפתע לא הייתי יותר אני, כל מה שאני יכול לומר, הוא שהבטתי מתוך עיניו של האלוהים ולפתע הבנתי פשר קיומו של כל אטום ויכולתי לראות הכל. ושהיתי בחלל (space) זה, איני יודע כמה זמן, ואני יודע שמשהו מאוד עמוק קרה שם.

מלן אינו האדם היחידי שדיווח על התנסות בחזרה אל המקור, וחווה את האחדות… במהלך הממ"ק. תיאור אחר מתייחס לתושבת פלורידה בשם וירג'יניה ריברס. בהיותה בממ"ק היא שולחה למסע בדומה ל-מלן, כפי שתיווכחו מקריאת תיאורה. אך ההת-נסות שלה ממשיכה מהמקום בו מלן מפסיק, כאשר היא מבהירה את דברי מלן שאמר: "ואני יודע שמשהו מאוד עמוק קרה שם". סיפורה של וירג'יניה מתחיל כאשר היא מוצאת את עצמה בתוך ריק שחור (Black Void):

מייד כשהחלה האפלה פורצת לתוך שפעת הכוכבים, חשתי כאילו אני נמצאת במרכז היקום עם מראה פנורמי מושלם לכל הכיוונים. מייד לאחר-מכן התחלתי לחוש תנועה קדימה. הכוכבים נראו כחולפים על פני במהירות כשהם יוצרים מנהרה סביבי. החלתי לחוש מודעות וידע (awareness and knowledge). ככל שנדחפתי יותר קדימה, כן קיבלתי יותר ידע. המַחשָב (mind) שלי הפך להיות מעין ספוג, הגדל ומתרחב עם כל תוספת ידע. הידע התקבל הן במילים בודדות, והן בקטעי רעיונות שלמים. נראה היה שהייתי מסוגלת להבין הכל, כי הידע חילחל ונספג. יכולתי לחוש כיצד המַחשָב שלי מתרחב וקולט, וכל פיסת מידע חדשה נדמתה כמשתייכת. היה זה כאילו ידעתי כל זאת זה מכבר, אך שכחתי ידע זה או שהוא אבד לי. כאילו שהידע חיכה לי כאן כדי שאאסוף אותו בדרכי. המשכתי לגדול בידע, להתפתח ולהתרחב ולחוש צמא לעוד. בכל שנייה שעברה היה יותר ויותר מה ללמוד, ניתנו תשובות לשאלות, מונחים, והגדרות, לתורות פילוסופיות ולסיבות, להיסטוריות, תעלומות ועוד הרבה יותר. הכל זורם למַחשָב שלי. אני זוכרת את עצמי חושבת, "ידעתי זאת, אני יודעת שידעתי, איפה כל זה היה?"

הרגשתי שלווה מוחלטת. יכולתי להישאר במקום ההוא לנצח, כשזרם של אהבה ויופי פועם בנפשי כולה. האהבה זרמה אלי מכל קצוות תבל, אני עדיין סוחררתי קדימה במה שנדמה כמהירות גדולה. אולם, יכולתי להבחין בכל בעוברי, ממש כאילו עמדתי במקום. נקודת אור זעירה הופיעה רחוק מלפני ומעברה השני של המנהרה הקליידוסקופית. האור הלך והתעצם כאילו ריחפתי קרוב יותר ויותר אליו, עד אשר הגעתי לבסוף ליעדי.

בבת-אחת התהוותה מודעות טוטאלית ומוחלטת. לא היתה שאלה אותה לא יכולתי לשאול, ואשר לה לא היתה לי כבר תשובה. היבטתי אל הנוכחות שידעתי שתהיה שם וחשבתי "אלוהים" זה היה כל-כך פשוט, איך לא ידעתי זאת? לא יכולתי לראות את אלוהים כפי שאני רואה אותך, ובכל זאת ידעתי שזה "הוא". אור, יופי משתלשל מפנימיותו. אינסופי בכל הכיוונים לגעת בכל אטום של הבריאה. הרמוניה של צבעים, צורות ונעימות נוצרו כאן עם האור. זה היה אלוהים, האהבה שלו, האור שלו, התמצית שלו. כוח הבריאה המשתלשל לקצווי אינסוף, מושט כמשואה פועמת של אהבה להחזיר אותי "הביתה". איכות דבר אלוהים, מחשבתו בתוך ראשי היתה נהדרת, מקסימה, משכנעת מבלי לחייב, עדינה ומיטיבה ומלאת אהבה מכדי שאפשר לתאר במילים. השהייה בנוכחותו היתה יותר מעוררת השראה, יותר מזמינה מכל צורת אהבה, או הרמוניה שנתגלתה במציאות שלנו. שום התנסות או חוויית קירבה לא היו מעולם כה מושלמות.

לבסוף, התנסות שלישית, של אשה בשם בוורלי ברודסקי, המתגוררת כיום בקליפורניה. גם בוורלי מצאה עצמה שוהה במחיצת האלוהים במהלך התנסות ממ"ק אולטימטיבית. וכמו במקרים של מלן ווירג'יניה היא קיבלה גל אחרי גל של ידע טרנסצנדנטלי (נעלה), ואהבה מוחלטת. וכך היא מתארת את שלב השיא של ההתנסות שלה:

אני זוכרת את עצמי נוסעת מרחק רב אל על, לכיוון האור. אני חושבת שנעתי במהירות רבה, אולם נדמה היה שכל התחום (realm) ההוא היה מחוץ לזמן. לבסוף, הגעתי ליעדי, אך לא הייתי שם לבד. מלפני, נגלתה הנוכחות החיה של האור. בתוך האור חשתי מלאות של תבונה (all-pervading intelligence), חוכמה, חמלה, אהבה ואמת. נוכחות מושלמת זו היתה נטולת צורה, או מין. נוכחות זו, שאקרא לה בעתיד הוא (he) היתה, אם להשתמש בכללי התחביר שלנו, נוכחות שהכילה הכל, כפי שאור לבן מכיל את כל צבעי הקשת כשהוא משתקף מבעד למנסרה (פריזמה). ועמוק בתוכי הרגשתי רגע מופלא של זהות. אני, אפילו אני, הייתי צופה באלוהים.

(לאחר זמן מה) נמלאתי לפתע בחוכמה אלוהית. קיבלתי יותר מאשר רק תשובות לשאלותי: כל הידע כולו נפרש בפני כמו רגע פריחה של אינסוף פרחים בבת-אחת. התמלאתי בידע אלוהי, ובהיבט יקר-ערך זה של נוכחות האל, הייתי אחד איתו (עם האלוהים). אולם מסע הגילוי שלי אך התחיל.

כעת נישאתי למסע מופלא מקצה היקום ועד קצהו. כהרף עין נסענו למרכז בו נוצרים הכוכבים, כוכבי סופרנובה מתנפצים, ואירועים שמימיים מפוארים אחרים מתחוללים, שאיני יכולה לתארם במילים. ההתרשמות שלי מהמסע היתה כעת, כאילו היקום כולו הוא אובייקט גדול אחד הארוג מאותו מרקם. מרחב וזמן הם אשליות ששייכות רק למציאות (plane) שלנו. שם, הכל מתקיים בו-זמנית. הייתי לנוסעת בספינת חלל אלוהית שבה הציג בפני הבורא, את המלאות, ואת היופי של מעשה הבריאה.

הדבר האחרון שראיתי לפני שתם כל החיזיון החיצוני היה מראה אש מופלאה, שהיתה ליבו ומרכזו של כוכב מדהים. אולי היה זה הסמל לברכה שעמדה לשרות עלי. הכל נגוז מלבד חלל (void) עשיר במלאותו ואשר הוא ואני היווינו את כולו. כאן חוויתי תפארת בלתי-ניתנת לתיאור במילים: אחדות עם הוויית האור (light being). כעת נמלאתי לא רק בכל הידע, אלא גם בכל האהבה. היה זה כאילו האור נשפך עלי ודרכי. הייתי למושא להערצת האלוהים, ומתוך אהבתו/ אהבתי, משכתי חיות והנאה שכמותם לא ניתן לדמות. ההוויה שלי השתנתה, האשליות, החטאים, וההאשמות נסלחו ומורקו מבלי שביקשתי, וכעת הייתי אני עצמי אהבה, הוויה ראשונית (primal being), ואושר. ובמובן מסוים, נשארתי שם לנצח.

אחדות כזו אינה ניתנת לשבירה, היא תמיד היתה, ותישאר כזו לנצח.

מסעות מרגשים אלה, מעבר ליקום, אל מקור הבריאה – אלוהים – האור שממנו שופעים אהבה מוחלטת וידע מושלם בזרם אינסופי הוא ככל הנראה המקור הראשוני (apogee) של ההוויה האנושית. עתה, כשאנו שוב בבית, הננו יכולים לזכור שהאושר הקיומי תמיד בהישג יד כאשר אנחנו מבינים שאנו והאלוהים אחד הוא, ושאחדות זו הינה טיבנו האמיתי. זו ההארה שהתנסויות אלו מעניקות לנו.

ובנוסף, האנשים ששבו מהתנסויות ממ"ק אולטימטיביות אלו, מעודדים אותנו להאמין שמסע זה נועד לכולנו, ולא רק לנשמותיהם של יחידי סגולה. כפי שבוורלי ברודסקי, מיטיבה לומר:

למרות שחלפו עשרים שנה מאז מסעי השמימי, מעולם לא שכחתי אותו. ושום גילויי לעג, או חוסר אמון לא גרמו לי מעולם לפקפק באמיתותו. לא ייתכן שחוויה כה אינטנסיבית, שבכוחה לשנות את החיים מן הקצה אל הקצה אינה אלא חלום או הזיה. אדרבא, שארית חיי נראים לי עתה כפנטזיה חולפת, כחלום חטוף שיגיע לקיצו כאשר אשוב ואתעורר בנוכחותו הנצחית של בורא החיים והאושר.

ולכל האבלים והמפוחדים, אני אומרת בביטחון שאין קיום למוות, ואין סוף לאהבה, וזכרו שאנחנו בבואה של שלם מושלם אחד, ומכאן שאנו כולנו חלק מאלוהים, ואחד עם זולתנו. יום יבוא, שאתה הקורא דברים אלה, ואני נהיה יחד באור, באהבה ובאושר האינסופי.

עברית: זאבה ליפשיץ

ראה להלן קישור  למפגש מוקלט בנושא: חיים, מוות והתמרה  בשירתם של רומי, טאגור ובהגות התאוסופית

https://www.youtube.com/watch?v=_tpGeXBYrQE

[1]   Lessons From the Light;  Perseus Books.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>